אתמול סיפרת לי שבמהלך אותו סשן ריחפת לגמרי ואת מאוד רוצה לדעת איך נראו הדברים מהצד שלי.
אז זה הלך כך:
הושבתי אותך על הרצפה והנחתי לך כרית כדי שיהיה לך נוח. הצמדתי את גבך לרגל המיטה וקשרתי את ידיך מאחור. כך אני מגן עליך מפניך, כך אני משחרר אותך מעצמך. צעיף נקשר לראשך וכיסה את עינייך. כל זה נועד כדי שתחווי הכל בצורה הכי מלאה. לבשתי כפפת גומי אחת ואת התחלת לרעוד, ואז את הכפפה השניה והפחד החל לחלחל. אני כבר יודע את ההשפעה שיש לכפפות האלה עליך. הפחד היפה הזה נועד כדי להכניס אותך לספייס. הבנתי שלסטירות יש עוצמה רבה עליך ומאפשרות להעביר לך המון. אך הפעם הן נועדו לשחרר אותך. אני מתכופף ומתקרב אל פניך
"אני מזכיר לך, אם הכאב קשה מידי את אומרת לי את המילה סף. אני לא אתאכזב, אני פשוט אדע לכוון את העוצמה."
ליטפתי אותך ואז סטרתי קלות לפניך. נבהלת וספגת. סטרתי שוב ושוב. כל פעם יותר חזק. זה השפיעה עליך מאוד. ואז בכוונה סטרתי בחוזקה. כמובן לא בכל כוחי אך רציתי להוציא ממך את מילת הביטחון כדי שתרגישי בטוחה.
"האם זה סף?" שאלתי בתקיפות. התאוששת מהעוצמה והנהנת לחיוב. נשקתי לך ואמרתי שעכשיו נוכל להתחיל.
סטירה ועוד אחת ועוד. תמיד בהפרש שונה ותמיד בעוצמה אחרת כדי שלא תתרגלי. עד עכשיו חווית את החום שלי, גם בסתירות, אך עכשיו מנעתי זאת ממך בעזרת הכפפות. כדי שתתגעגעי לחום העוטף הזה, כדי שתרצי אותו מאוד. היית עמוק בתוך הספייס, הדרקון היה שם איתך והעביר אותך את החוויה, המלך נשאר בעולם האמיתי, צופה בך משגיח עליך ושומר שלא תלכי לאיבוד.
צבטתי את הפיטמה, למדת כבר שכך אני חודר לתוכך. אך הכפפות מנעו זאת ממך, חיפשת אותי אך לא מצאת. צבטתי חזק ואז שוב סטירה. צביטה בפיטמה השניה ושוב סטירה. הענקתי לך כאב בכמה צורות תוך כדי הסטירות. התחלת להתעייף. ולהתנשם בכבדות. אם ואנילי היה צופה בזה הוא היה בטוח שאת מותקפת. את הגבת בדיוק כמו אישה שעוברת אונס. אך אני רואה פנימה ויודע שכך את רוצה וצריכה לחוות את מה שאני נותן.
"עכשיו את סופרת עשר סטירות. בכל ספירה את אומרת מלך שלי, ברור?!!!"
הנהנת לחיוב.
סטירה "1 מלך שלי"
סטירה... יבבת רצית לבכות, ניסית לתפוס נשימה. "2 מלך שלי".
לפעמים התמהמתי לפעמים לא חיכיתי. אך את לא היית מסוגלת לספור ישר אחרי הסטירה.
דעי לך שזה לא היה קל מהצד שלי. להעניק כאב כזה קיצוני לאישה שיש לך רגש ודאגה כלפיה. וכל הזמן הזכרתי לעצמי שזה בשבילך. את שיפחה כל כך מתמסרת וזונה מדהימה שרק רוצה לרצות. אך אני רואה בתוכך עוד כל כך הרבה יופי ועוצמה שרק מחכים לצאת. וכאן ועכשיו אנו נתחיל להוציא ולהתעצם ביחד.
הגענו לעשר. היית מותשת. יבבת ובכית אך דמעות לא יצאו.
התקרבתי אליך ואמרתי:
"כבר הבנת שאיתי הכל אמיתי. הבנת שאיתי הכל הדדי ואיתי זה הכל או כלום. אני רוצה אותך, אותך האמיתית. בלי מחסומים ובלי מסכות, ערומה לגמרי. ואני אראה זאת כאשר תתני לי את הדמעות שלך."
הורדתי את הצעיף ואת עצמת את עיניך. ניסית למנוע את הדמעות. את חושבת שסאבית טובה לא בוכה. אבל איתי כן. אני יודע עד כמה הדמעות שלך יהיו יפות.
סרבת בתוקף. נשמתי עמוק ואזרתי כוחות.
"עכשיו תספרי עד 12." את נבהלת כל כך. התחלתי ואת ספרת בבכי ללא דמעות. "אני יודע שאת מחפשת את החום שלי. תתני לי דמעות ואסיר את הכפפות."
כאשר ספרת שמונה הדמעות יצאו. פתחת את עינייך וראית איך אני זורק את הכפפות בהתלהבות. ליטפתי אותך ונשקתי את פניך וטעמתי את הדמעות. הן היו מתוקות כל כך.
"אנחנו עדין צריכים להגיע ל 12." אמרתי ואת נבהלת. אבל בארבע הנותרות קיבלת את מה ששיוועת לו, את החום שלי. סיימנו. שיחררתי את הקשירה וחיבקתי אותך חזק. נשכבנו מתחת לפוך ולא הפסקתי להגיד לך כמה את יפה. כי היית כל כך יפה באותו רגע. חייכנו ודיברנו ואת זה את כבר זוכרת.
רצית לדעת איך זה נראה, מקווה שזה הספיק לך.
שאלת אותי מתי הדרקון יצא לגמרי. סיפרתי לך על המטרה שלי שתבוא במערכת יחסים טובה וחזקה. שם הדרקון יצא במלוא הדרו. התאור ריגש אותך כל כך והתחננת שאעשה לך את זה עכשיו.
ומה שקרה אז, זה כבר לפוסט אחר.
