לזכר גיבורים גדולים שאנו חבים להם את חיינו. והם נעלמים מעינינו. לא מדובר באיזה יחידה מובחרת קטנה וסודית. דווקא באחת היחידות הגדולות ביותר בצבא. קבוצה גדולה של לוחמים שהצילו את חיינו פעם אחרי פעם. עצם נוכחותם בגבולות שומרת את חיינו. קבוצה של לוחמים אשר במשך שנים ארוכות הייתה זו גאווה גדולה בשבילי להמנות בשורותיהם. לוחמים אמיצים, אנשי פלדה הנלחמים בעזרת מפלצות ברזל. אחיי השיריונרים.
אז למה הם לא ידועים?
כי הם לא מעניינים אף אחד. הם לא סקסים מספיק בשביל התיקשורת. ולכן לא רואים עליהם כתבות או סרטים תעודיים. אך אלה האנשים שנצחו כל מלחמה וכל עימות. אלה האנשים שכל אויב ישראל פוחד מהם. במלחמת יום כיפור כאשר חיל האויר המפואר של ישראל הושבת. כאשר כל היחידות המובחרות היו חסרות אונים. היו אלה אנשי הטנקים אשר עמדו לבד להדוף המוני סורים ומצרים. נלחמו בהקרבה וכיסחו להם את הצורה. אותם גיבורים שלא מעניינים אף אחד. לחמו וילחמו תמיד בלי לחפש תהילה.
לזכר אחיי, אנשי הפלדה שנהרגו במיפלצות הברזל שלהם, והצילו אותנו.
