תמיד היה קשה לי לקבל.
רב חיי הייתי מוקף אנשים אשר הבהירו לי שאסור לי לבקש לעצמי.
וכך במשך שנים ארוכות, נבנתה לה חומה גדולה אשר מנעה ממני לבקש לעצמי.
לתת אני תמיד יודע, אך לקבל תמיד הרגיש לי לא נכון. במקרים מסוימים אף התברר לי שנתינה של אחרים לא הייתה אמיתית.
ואז הופעת בחיי, עם חיוך ענק וקבוע על פניך. התכוונתי להתחיל את הקשר כמו תמיד. לא לתת לך לתת. רק לתת לך.
ישבת בביתי והלכת למטבח, רצית להכין לי קפה, האנסטינקט שלי עמד לעצור אותך, אך לפתע הרגשתי טוב.
הגשת לי את הקפה והרגשתי ממך רק רגש אמיתי. לפתע, לראשונה בחיי זה הרגיש לי נכון.
ובערב ההוא, כאשר היינו מוקפים בבני עמנו היפים והמדהימים. ואנו מרגישים הכי טבעי בעולם להיות מלך ושפחה, ישבת לצידי, התכופפת קצת והבטת בי מלמטה במבט כנוע, אמרת בכנות מלאה את הרצון הגדול שלך:
"אני רוצה שתבקש ממני כל מה שאתה רוצה, זה עושה לי טוב ומרים אותי לעשות בשבילך ולתת לך, אל תפחד מזה, בבקשה."
ליטפתי אותך ושלחתי אותך להביא לנו מים. לא הורדתי את המבט שלי ממך כדי להגן עליך מכל מי שנקרא בדרכך. אך בפנים עצרתי בחוזקה את הדמעות שעמדו לצאת מהתרגשות.
התרגשות מכך ששיפחה אחת יחידה, עם אמת גדולה בלב, הפילה את החומה העתיקה ביותר בליבי.
Midnight שלי
גיליתי בך עוצמות שכנראה אפילו את לא ידעת מהם.
את שלי
והמלך והדרקון איתך תמיד, שומרים ומגינים עליך, מלווים אותך בכל צעד.
כי למלך היחיד יש רק שפחה אחת ויחידה.
