אני ואתם

יום חמישי חמש בבוקר.

כרגיל מניע את רכב העבודה הגדול שלי. יוצא לאסוף את העובדים.

אך הפעם זאת לא נסיעה רגילה, את יושבת לצידי, שפחתי היפה, לבושה בשמלה אדומה וסקסית, כוסות קפה חם במחזיקי הכוסות, סיגריות נדלקות והנסיעה מתחילה. שעת זריחה יפה והרוח מאווררת אותנו. ואת, אשר כל הזמן רוצה שארגיש טוב, מפנקת אותי גם עכשיו. משמיעה את הפלייליסט שלך, מדליקה לי עוד סיגריה, מתענג מלראות את פניך היפות. נזכר בלילה שעברנו, אנטנסיבי כמו שרק אנחנו יודעים. חושב על אותו רגע מדליק ומרגש שתליתי את ידייך לגובה, זה היה מראה מלבב לראות אותך כך, חסרת אונים, נתונה למרותי, נרגשת מכל מגע שלי. ואת שלי ורק שלי.

הנסיעה ממשיכה והופכת למושלמת, הקבינה של הרכב גדולה ומרווחת ואת נשכבת, שמה את ראשך על ירכיי. סלפי, ועוד אחד ועוד. בכל רמזור אדום אני מתענג מלמשש את רכושי הפרטי, הנסיעה הפכה לעולמינו הפרטי, ולא רציתי שתיגמר. אוספים את העובדים, מבט של הלם על פניהם. ואני גאה כל כך בכך שאת שלי.

נפרדים ברכבת בעצב וחושבים כבר על המפגש הבא.

אני חוזר לאוטו והעובד הותיק ביותר חייב לתת עקיצה כמו שרק הוא יודע:

"אמרתי לך לא להחליף שמנים באמצע השבוע, עכשיו אתה סמרטוט."

אם רק היה יודע מה עשיתי לך בלילה, הוא לא היה מדבר ככה.