אז באתי אל מידנייט, אך בגלל אילוצי החיים ידענו שלא נהיה לבד, זה לא משנה לנו בכלל, העיקר שאוכל לחבק אותה. אך כאשר אני ברכבת, כדי להעביר את הזמן, אני כותב לה משהו בפייס, זמן קצר לאחר מכן יש ממנה תגובה "חרמנת אותי". ואז תגובה נוספת "ובגלל זה סידרתי לנו שעה לבד".
מההההההההה?
אני צועק בליבי, בשעה אני ומידנייט מספיקים המון.
היא אוספת אותי מהרכבת, אני מזרז אותה עם ספנקים עד האוטו. נסיעה חרמנית ביותר שנמשכה נצח, מגיעים, "צאי כבר מהאוטו" אני צועק לה. ומידנייט רצה מהר לכיוון המעלית.
במעלית אנו מנצלים את הדקה שיש לנו כדי להתחיל. אני גוער בה להזדרז עם המפתחות, והופ אנחנו במיטה.
נשכב מעליה חודר אותה מיד, הכי עמוק, לוקח את שלי. עיני הדרקון שלי בוהים בה כאשר היא מרצה אותי בעודה נחדרת בעוצמה, אני פוקד עלייה לגמור, והיא מצייתת בשמחה, ואז שוב ושוב, והיא צועקת "אתה המלך, תקבל כל מה שתרצה."
ואז התרוממתי ממנה
"כלבה" אני צועק
והיא מצייתת מיד, נעמדת על ארבע ומקבלת אותי לתוכה, את אדונה. זה היה כל כך חזק מצד שנינו ורק רצינו יותר, מגיע לה גם כאב, אני חושב לי, נוכל להספיק הכל ביחד, אני פותח את מגרת האביזרים, חשבתי בהתחלה על הפלוגר אבל אז ראו עיני את מקלות התופים השחורים שקנינו ביחד. "מושלם" אני חושב לעצמי, מידנייט עדיין מחכה על ארבע כמו כלבה טובה, אני נכנס אליה שוב, חודר ומתחיל לתופף, על מערכת התופים האהובה עליי, חודר ומתופף בקצב אחיד, זה היה פשוט גדול, ואז אחרי כמה זמן, גמירה משותפת שבאה בפיצוץ. נשכבנו ובהינו אחד בשניה בהלם, איזה יפה את, סיגריה, שיר אחרי זיון, ואז העולם החיצוני חוזר.
איך הספקנו כל כך הרבה, איך עשינו אהבה כל כך חזקה בכל כך מעט זמן.
אוהב אותך מידנייט.
