אני זוכר לפני שבוע, במהלך אפטיירקייר, הנחת את ראשך על כף ידי ועלה על פנייך חיוך כל כך מיוחד. חיוך כזה שלא רואים הרבה. ראיתי כמה את מאושרת, שמחתי כל כך, שמחתי שאני יכול להביא אותך לכזה אושר נקי. איך בסשן אחד אני מביא אותך למקומות רחוקים ויפים. ואת סומכת עליי שאביא אותך לשם בעיניים עצומות.
יש משהו במסיבות ובמפגשים של בני עמנו. יש משהו שמרים אותנו בצורה אחרת. לא הפומביות, אלא זה שאנו רואים כמה זה נכון ואמיתי. אנו לא זקוקים לאישורם של אחרים, ממש לא, אך כאשר חברה שלנו צועקת "הבדסמ שלהם מושלם". זה פשוט דחיפה יפה למה שיש בינינו. לאושר שלנו.
ומה שאמרת היום זה נכון, הסשנים עוזרים גם לי להתמודד עם החיים. את מראה לי דרכם שיש בי טוב, שאני יכול להצליח בדברים רבים. כי להביא אדם אחר למקומות כאלה זאת משימה לא קלה בכלל. אבל מספקת מאוד.
והנה חגגנו את יום העצמאות הראשון שלנו יחד ובטח לא האחרון. ואנו יוצאים לעצמאות שלנו יד ביד.
מבטיח שאוביל אותנו למקום טוב יותר שפחה שלי. ודעי לך שהאושר שאת נותנת לי הפך לחלק בלתי נפרד מחיי.