אני ואתם

ישבנו שם בתוך כל הבלילה האנושית הזאת. קר, קשה להתחבר, כי את הרוב לא מכירים או שקצת רחוקים בגיל. אבל כמו תמיד מכונסים בעצמנו, בתוכנו, וטוב לנו כך.

יש לנו רק את האמת שלנו וזה היה הרבה יותר מרוב מה שהלך שם. הרבה צעירים שיודעים פקה פקה. יודעים לזיין אבל רק את השכל. ברגע שהם נתקלו בעצמת האמת שלנו, הם פשוט ברחו כי לא ידעו להתמודד עם משהו אמיתי.

ואז התכנסת לתוכי, אפטייר קייר אמיתי. לא הפסקתי להגיד ולהראות כמה טוב לך. ואני מחבק ומזין אותך בחום שלי, באמת שלי. ואנחנו הופכים לאחד. והיו שם כאלה שראו טוב מאוד את האמת שלנו ואמרו:

כזה אני רוצה.

מה שאחרים אומרים או חושבים לא מעניין אותנו זה נכון.

אבל לפעמים נותן לנו את הדרייב הנוסף שפשוט עושה טוב.

את עושה לי הכי טוב אהובתי.