אני ואתם

העולם הואנילי מלא בקשיים ודרישות.

להיות הורה, להיות אדם עובד, הרבה אחריות, לספוג אנשים אחרים ובתוך כל זה לא לשכוח להיות האדם שאתה.

ואז את מופשטת מהכל, שוכבת עם רגליים פתוחות, מבוטלת, חסרת משמעות, חפץ שנועד לספק את רצונותיי.

מקבלת אותי לתוכך בחוסר עונים, גופך לא שלך, משומש לצרכיי ולרצונותיי ולתאבותיי.

אני מרוקן אותך לחלוטין וממלא אותך בי.

את רכוש, וזהו, מופשטת מכל הנטל של העולם הואנילי.

לוקח אותך למסיבה, משוויץ בך לעיני כל, רכושי הפרטי. מנשק מלטף, מכאיב והכל לעיני כולם.

ואז הסשן מתחיל, פינת הסשנים במסיבה מתוכננת היטב כך שאפשר להנות מסשן בעולם שלנו. קשורה בשרשרת חוטפת באחורייך בלי סוף. המוזיקה חזקה ההמולה גדולה, את מרצה את הדרקון הסדיסט שלי מתוך רצון מלא, מרגישה את החגורה, את הפלוגר, את הידיים, את הליטופים, אני מסובב אותך וקושר שוב. את מולי חשופה , עדיין מבוטלת, עדיין חסרת משמעות, השדיים חוטפים עוד ועוד. הפנים מאדימות, ואת רוצה עוד, את מרגישה איך בכל מכה אני מנקה אותך מכל מה שמרע לך, מרוקן אותך, מבטל אותך, מרפא.

סיגריה אל מול כולם, אחרי האפטר קייר.

כל אחד יכול לראות שאת רכוש פרטי, חפץ.

ואת, מרגישה מבוטלת, לסרת משמעות, זוהרת, חזקה, מאושרת, עפה לשמיים.

בעלת משמעות גדולה נאהבת, נחשקת, מחייכת.

והנה את שיפחה

זונה

רכוש פרטי

אישה

אדם

שלי.