לפני 9 שנים. 18 בנובמבר 2015 בשעה 9:17
אף פעם לא הייתי הילד החדש בכיתה.
אל דאגה סיימתי כיתה ח'.
אף פעם לא הייתי הילד החדש היחיד. אתם מכירים את האלה מהחיים או הסרטים, כולם כבר מסודרים, אמצע תיכון ואז נוחת הבחור שעבר דירה מנתניה..
בכל שלב חדש בחיים הגעתי מוכן, שחיתי במים מוכרים. והיה לי מאד טוב כי אני חברהמ'ן (המילה הזאת עדיין חוקית?) אתה מכירים את האלה לא הכי פופולארי, חנון או הבריון סתם אחד שמעורבב הייטב ואהוב על כולם וידידותי.
תמיד ניסיתי להיות נחמד לילדים החדשים, הבנתי שלא קל להיקלע למקום חדש עם כללים חדשים במיוחד הכללים שלא באמת כתובים. מי נגד מי וכמה נגד כמה. אז הייתי חבר שלהם כמו עם כולם, ישר צחקתי איתם וקצת עליהם, אבל בקטנה כזה כדי שירגישו חלק מהחברה. והם נהנו מזה כמובן.
לא משנה באיזה שלב בחיים אתה נמצא זה בדיוק כמו בבית ספר. במקום להתחנף למורה מתחנפים לבוס מבריזים שעות עבודה ולא שעות לימודים מתהלבים כשמישהו מביא עוגת יומהולדת ומתנשקים בשירותים.
ובכל שלב בחיים שלי הייתי על קרקע יציבה ומוכרת שרק התייצבה יותר ויותר כי היא הייתה בנויה על השלבים הקודמים שלה.
עד עכשיו. עד כאן.
כאן אני חדש לחלוטין. אין לי חברים מבית הספר או העבודה. הכל זר לחלוטין. ועכשיו אני מבין שלא באמת הבנתי מה זה להיות הילד החדש בכיתה או השכונה.
אז אני מגשש כאן, קורא פרופילים קצת, נכנס לצ'אט מפחד עדיין לפצות פה ב"כללי" המפחיד שמה כל הילדים הקווולים (מה ניסגר איתי עם שנות ה90 היום?) יודעים על מה הם מדברים, ואני לא בדיוק כזה.
נתקלתי בניקית (דרך הבלוג שלה וקצת מהצ'אט) שמצאה חן בעיני, ציניות אופטימית או פסימיות מקסימה. שנונה ילדותית ורצינית. איך היא כתבה פעם "ניגודים הם ערך מקסים" ועכשיו בצא'ט ראיתי שהיא ועוד בחור חביב מוציאים את השיעמום שלהם בלהתעלל באנשים בצא'ט. טוב אני יודע שהתעללות זאת לא בדיוק בעיה כאן אבל כפי שאתם מבינים זאת לא היתה התעללות בהסכמה. צחוקים בדיחות וכאלה. צוחקים איתך מה שנקרא.
אני לא באתי לשפוט באנו להינות.
אבל בפעם הבאה שמגיע בחור חדש אני עדיין יהיה נחמד אליו וחברותי אבל אולי את הצחוקים אני ישאיר לשלב קצת יותר מאוחר.