לפני 9 שנים. 15 בנובמבר 2015 בשעה 8:59
"מה לעזעזל אני עושה כאן" ?!
שאלה שבטח רבים וטובים ממני שאלו לפני, וככל הנראה עד ביאת גואל ישאלו גם אחרי (כולל הגואל עצמו).
השאלה הזאת נשאלת בכל מיני מצבים.
במצבים הכי מופרכים והזויים:
החלק שלי מדו שיח מרתק (שחלקו קרה במציאות אפילו):
"כן היהודים לא מאמינים שיש"ו הוא המשיח
-הוא אפילו לא נלמד בבתי הספר ולא מוזכר בברית הישנה
-למדתי צרפתית מסבתא שלי ואני כאן במסגרת העבודה
-לא את לא חלק ממסגרת ההעבודה את מה שלא מערבבים עם עבודה
-אופס, שכחתי באמת, כנראה שלפעמים כן מערבבים"
עצובים:
בערב בקונפרנס שאתה מחוייב לעשות סמול טוק ונטווריקינג, להתערבב וליצור קשרים. זה דווקא לא עצוב, אני מת על זה. אבל כשעל תחילת הערב אני מקבל סמס שחבר קרוב נהרג בתאונת דרכים, אני מת.
מעצבנים:
תקשיבי לי עובדת עם ישבן עגלגל ושפתיים עבות אדומות שאת לא מפסיקה להזיז ולהשמיע הגיגים של תלונות, בעיות ומשפטי חמלה.
השעה כבר 9 בלילה אני לא מפסיק לקבל הודעות שטופות זימה ממישהי שמעויינת להזיז את השפתיים לצרכים אחרים ומי יודע אולי גם את הישבן.
אז לא אין לי ממש זמן לשמוע למה פלוני פגע בך ואיך זה שרק אני מבין אותך.
רגע למה פתאום עשרה אנשים נכנסים לחדר עם עוגה וצועקים "הפתעה"! הם לא מבינים שיש לי דרכים אחרות לחגוג את גמר הפרוייקט שלנו? "מנוולים כולכם מפוטרים" (לצערי הם חושבים שאני מתבדח..)
***
אך בעיני המצבים שהשאלה הכי זועקת לשמיים היא במצבים פסדו נורמליים. סורייאליסטים כמעט.
אז הנה אני יושב כאן. גבר בריא עם רצונות בריאים. חשיפה לדברים שרוב העולם לא כל כך מכיר לעומק ומעורר קונטציות שליליות.
זה אותו אני מאתמול בלילה וכאן אני במקום אחר. ב"זון". חד ומרגיש בבית. זה לא משנה מה אני לובש או מה ההשקפה שלי על עולם השליטה.
אני כאן בבית מדרש, עם כל החסרונות שלי הרצונות הכמוסים שלי, ומה שלעזאזל אני עושה כאן זה, גדל ומגדל לומד ומלמד מחנך אחרים ואת עצמי בעיקר. כי בראש ובראשונה אני איש תורה וחינוך.
מוזר? קונפליקט? צבוע?
כזה אני, תתמודדו.
