|
|
|
אז אחרי שנים שלא הלכתי למסיבות קהילה, החלטתי לפקוד מחר את הדאנג'ן...
עכשיו נשאר לי להחליט:
חצאית מיני אפורה, או חצאית ברך שחורה שלפעמים גורמת לי להראות חסודה על רמת דוסית (לא עם החולצה שאלבש... ועדיין...)
יש ימים כאלה... שבא לי לחנוק את כולם! לא כי עובר עלי יום רע, אבל כי אנשים טועים לחשוב שבגלל שאני אופטימית, מנומסת ונחמדה באופן כללי זה אומר שאפשר ללחוץ על הנקודות האלה. הנקודות האלה שמוציאות ממני את הרוע. לא רוע טוב שכזה שאוהבים את סביבתו. רוע כזה שגורם לך לקלל את היום בו נולדת.
היום זה יום כזה. כי לחצו לי על נקודה אחת יותר מדי.
נשלט שמגיע מוכן מהחנות הוא נשלט לא כייפי. בעיני כמובן.
נשלט מושלם הוא הנשלט שהוא גבר. בן אדם. איש שיחה. הוא לא מפחד להגיד לי מה הוא חושב באמת. הוא לא מפחד לכעוס עליי כשאני לא בסדר (היה וזה יקרה אי פעם). הוא לא יסתכל עליי מוזר אם ארצה לרדת לו (כי לפני הכל, אני אישה. וזין יכול להיות ממש טעים!)
הוא לא מתרפס על כל צעד ושעל בחיי היום-יום. הוא יודע לדבר בכבוד הראוי ועם זאת בגובה העיניים שלי.
הוא כן ברגשות, בצרכים וברצונות שלו.
הוא יודע להתבכיין בפני באהבה על שלא זיינתי אותו כבר כמעט שבוע (באמת מחדל! הנה! מצאתי מתי הייתי לא בסדר!!)
הוא נותן לי "להתאמץ" להכניע אותו. זה ברור שהוא רוצה! שנינו רוצים! זה הפור-פליי שלנו! הוא יודע איך ללחוץ לי על הנקודות הנכונות כדי שארצה להכניע אותו. להכאיב לו. להוריד אותו. להכנס בו בכל דרך אפשרית.
הוא הקטן שלי. המושלם והמדהים. זה שאני אלחם עבורו ולמענו תמיד!
והיום הוא לובש את הקולר הפיזי הראשון (והאחרון) שלו בדיוק חודשיים.
תודה לך שהזכרת לי עד כמה שאלות רטוריות משעשעות אותי
כל מי שמכיר אותי יודע טוב מאוד- אני שונאת ריח של שמן קר!
זה עושה לי בחילה. בלשון המעטה.
ומכאן הגיוני שאם אני שונאת ריח של שמן קר- אין סיכוי שאתקרב לסופגניות )רק המשבה גורמת לי ל.... )
אז למה אני זאת שנדפקת?!?
למה אחרי שבבדיחות הדעת חברה רודפת אחרי עם סופגניה במשרד, למה בשם כל הספרים, למה אני מסובבת את הברך?!?!? אחרי שחזרתי לשבת!?!
כבר שכחתי כמה אני אוהבת שמפנקים לי את השיער.
טוב שיש מספרה
אחד הימים המעצבים בעבודה ועשיתי בבוקר עסקה עם הבוס שאני לא אגרום לאף אחד להתאבד היום אז אסור לי להעיר כלום למפגרים!
נראה לי שהוא ידע מראש מה הולך להיות היום הנוכל הזה!
אין בעיה. לומדים. לא להסכים לעסקאות מפוקפקות כי אז מוכרים לי חתול בשק.
אני בהחלט לא אוהבת כשקוראים לי גברתי כך סתם!
אנחנו מכירים??!? מאיפה החלטת שהרווחת את הזכות לקרוא לי "גברתי"?!?!
עם זאת, ישנם מקרים, בהם הפניה נעשתה ממקום של כבוד ולא שיוך עצמי. מקרים כאלה באים ממקום טוב ולכן אינני מגנה אותם.
נא לשים לב לנימת הפניה.
"את יכולה ללכת עם בגדים קרועים, שיער מלוכלך ולגמרי כמו שלומפרית. אם הציפורניים מסודרות אז הכל בסדר" את המשפט הזה אמא שלי הטמיעה בי מגיל צעיר. וזה נשאר.
אז אל תבואו אלי בפרצוף מוזר כשאני מתחרפנת אם הציפורניים שלי לא מסודרות!
וכן, אם הן לא סימטריות לחלוטין הן לא מסודרות!
ולא! אני לא הולכת לעשות בנייה ולהרוס אותן!
אני אוהבת ילדים. רוב הבחורות אוהבות. אני אמנם אדבר בשפת "גה-גה-גו-גו" לכלב חמוד לפני שאדבר כך לפעוט אבל עדיין.
בעיקרון ילדים זה כיף.
חמודים והכל.
אבל מדי פעם... אני ממש רוצה לרצוח אותם. או את ההורים הלא-יוצלחים שלהם...
ולא. אין לי ילדים משלי.
עדיין...
