אני יכולה לספור על יד אחת את הנשים שירדתי להן
כי נכון אמנם אני לסבית וזה חלק בלתי נפרד מהאקט ובכל זאת(:
לנשים שירדתי להן נהניתי לרדת להן, ללקק להן כל פינה בכוס המושלם שהיה להן, נהניתי מהטעם, הריח ומקולות העונג שבקעו מגרונותיהן,
נהניתי כשהן גמרו לי בפה ונהניתי מלראות אותן נהנות.
וגם מתוכן היו רק שתיים שלהן ליקקתי את התחת, את כל התחת, בין הפלחים, מתחת, מעל, בין הכוס לתחת וכן גם מזה נהניתי מאד, מאד, מאד
המשותף לשתי הנשים הללו הוא שהיו לי רגשות אליהן.
יש לי בעבודה קולגה שבעיניי היא יפייפיה, בכל פעם שמבטינו מצטלבים אני מרגישה שאני נעשית אדומה ושמיד רואים עליי שאני נמשכת אליה בטירוף.
העניין הוא שמעבר למתח המיני המטורף שיש בינינו, או שאני סתם מדמיינת לי מעבר לחיוך היפה שלה, עיניה הבורקות וגופה הסקסי.
הדבר היחיד שאני חושבת עליו זה לרדת לה, ללקק לה את הכוס שהוא בטח יפה כזה כמוה, הריח שלה מעניין אותי ואפילו התחת.
אני מוצאת את עצמי באמצע העבודה יושבת ומפנטזת על איך היא שוכבת לה בניחותא במיטה, רגליים מפושקות, ואיך אני צוללת אליה, לתוכה.
איך הגוף שלה זז למטה ולמעלה ובכלל מעניין איזה קולות היא משמיעה, איך הריח שלה, והטעם שלה, איך ירגיש כשהיא תגמור לי בפה ובכלל לטייל על הגוף שלה עם הלשון שלי, לחקור בה כל חלק וחלק.
מה שמשגע אותי זה שלא יכול לקרות בינינו כלום, לפחות לא בשלב זה.
ומיום ליום יש בינינו יותר ויותר ממשקי עבודה. וכל פעם שאני רואה את שמה על הצג אני מתרגשת כמו ילדה בגן שנבחרה להיות אימא של שבת.
ועל אף שניסיתי אני לא מצליחה כי אני לא באמת רוצה להתרחק ממנה.
מזוכיזם!
