אני פוגשת בחורה על הבר
יפה, מתוקה מהר מאד אני מבינה שאיתה אפשר
מתוודה שאני בעניין רק של נשים
והיא מיד מנסה אותי להרשים
אל דאגה מאמי את לא הטעם שלי
והיא מתוסכלת
הרי כיצד ייתכן שאני יושבת איתה ואביט באחרת
אוחח נשים אנחנו עם די פשוט ומסובך
אי אפשר איתנו, ובטח שלא בלעדינו
גם כשידוע מראש שהמצב מתוסבך
תמיד רציתי להיות עם אישה היא מסננת
ואני ששמעתי את המשפט הזה בפעם המיליון ואחת עיניים מגלגלת
אז למה את מחכה אני אומרת??
שתתחילי להתקמט והכל שם ישנה צורתו?
כשהילדים יגדלו או שהעולם ישנה פרצופו?
הרי החיים קצרים! כל כך קצרים
אז קדימה תתחילי להתיר את המחסומים
והיא מחייכת והיא יפה,
עורה צח כמו הלבנה
בטח החורים שלה ורודים, יפים כאלה
אני מחייכת בחזרה, היא מקבלת פתאום אומץ ואומרת את יודעת איתך הייתי מנסה
את יודעת למה?
ואני, למה?.
כי את ממש אישה היא עונה
ואני שוב מגלגלת עיניים
כן שכחתי בבית את הכנפיים.
לאא היא מתנצלת נו את יודעת
את לא גבר כזה.
ואחרי כמה שעות אנחנו בביתה, מתגפפות, מתנשקות היא עפה על עצמה
היא גומרת וצועקת, היא גונחת ומייללת
ואני בכלל מדמיינת לי אחרת.
