לפני 6 שנים. 3 באוגוסט 2017 בשעה 17:43
היא משוגעת. כן, משוגעת
היא גם ממש לא כוס התה שלי
דכאונית מדי, סגפנית,
מלקה את עצמה כל היום וכל הלילה
ואני ציפור דרור,החיים יפים,הכל אופטימי
זה לא שלא היו רגעים בהם רציתי לחתוך ורידים
אבל אז חשבתי לעצמי שזה לא כדאי
יש לי עוד כל כך הרבה לראות
כל כך הרבה לחוות, לטעום, לגעת
ללקק, לנשק וגם לצאת מהדעת
והחיים שלה הם מורכבים,
הצער,היאוש, זה אוכל אותה מבפנים
מדי פעם היא קופצת להגיד שלום
רק כדי להזכיר לי שהיא שלמה
והיא אמיתית ולא חלום
וכשאני לבד באמת לבד. לבד עם עצמי.
אני מדמיינת לי אותה.בוכה.
ואז אני יכולה לבכות איתה
בפעם הבאה שתגיע אלי
אתן לה אותי. אולי זה ירגיע אותה.