הודעת סמס שאני רגילה לצליל
אפילו לא טרחתי לבדוק ממי
לאחר כעשרים דק׳ ניגשתי לטלפון
והיא שלחה לי הודעה
״ אני בארץ, הגעתי לביקור״
הלב שלי צנח לרצפה.
הרגשתי כאילו כל הדם שלי יוצא מהגוף, בורח על נפשו.
בלי התראה מוקדמת, היא מודיעה לי שהיא פה
החוצפנית.
היא הייתה בחיי שנתיים שלמות
שנתיים של אהבה, של דאגה
שנתיים של הקרבה
כשבעלה היה נוסע לחו״ל בענייני עבודה
זו אני שהייתי מחממת את מיטתה
זו אני שליקקתי את דמעתה
לפני שנה הודיעה לי שהוא קיבל הצבה בארה״ב
זה נחת עליי בבום.
ואני שכל כך מגנה על עצמי שיחקתי אותה נונשלנט
אפילו בפעם האחרונה שהיינו יחד
אחרי שליקקתי אותה מכל הכיוונים,
בכל החורים ואת כל האיברים
שנצרתי בליבי כל טיפה ממנה,
שחרטתי על ליבי את יופייה ובאפי את ריחה
ונישקתי את כל גופה.
קמתי התלבשתי והלכתי,
הפרידה הייתה קרה.
היא כעסה עליי כל כך ובקושי דיברנו כל השנה.
היא אהבה וגם אני אהבתי,
היא בכתה המון ואני אותה כאבתי
אך מה שהן אינן יודעות אף פעם
זה שכאשר אני קמה מהן, זה לעולם.
כזו אני. מתגברת בקלות.
מתקדמת מהר מאד לשלב הבא
לא מסתכלת אחורה
וגם אם כן זה לעולם לא חוזר להיות אותו דבר
כי אני אישה של הרגלים.
וכשהתרגלתי לחיות בלעדיה.
שם זה נגמר.
ועם זאת, הודעה ממנה
שהיא פה לידי
אחרי כל כך הרבה זמן שלא הייתה לצידי
גרם ללב שלי לדפוק בחוזקה
הרי אהבתי אותה,
אהבתי נורא.
