אני לא ממש מצליחה להירדם מכמה סיבות שתכף ארצה לשתף..
לפני כן, לא רציתי שמי שלא מקבל ממני מענה יחשוב שאני סנובית כי אני בדרך כלל עונה (כשיש עניין גם מצידי כמובן )
מה שקרה זה שהצטברו לי לא מעט הודעות ובגלל שאני לא מנויה אז זה די בלאגן בעיקר מבחינת זה שאין מיון פרופילים ואין היסטוריית הודעות
לכן אני מעדיפה למצוא זמן רציף לקרוא את ההודעות ולהגיב למה שרלוונטי עבורי.
אני יודעת שחלקכם מעקמים עכשיו פרצוף ותוהים: למי היא בכלל נותנת הסברים ולמה?
אז נכון אני לא חייבת לתת ,אני פשוט עושה את זה בשביל עצמי כי גם ככה בחיים היומיומיים שלי אני נתפסת כסנובית וזה מעצבן אותי כי אני הכי לא
אז לא הייתי רוצה את הרושם המוטעה גם כאן..
עד כאן בנושא הזה.
עכשיו נעבור למה שמעיק עלי.
נכון לעכשיו מה שהכי חסר לי מעבר לאהבה ויציבות זה מישהו שבאמת יוכל להבין ,להכיל ובעיקר לקרוא אותי. אני לא תמיד אומרת הכל גם אם זה נראה שכן.
אני מניחה שהרבה בנות מהאתר וגם בכללי בדרך כלל נפגשות ונחשפות מהר ולא מאריכות ההיכרות הוירטואלית שהיא מלכתחילה לא המטרה אבל אצלי זה קצת יותר מורכב.. ולא,לא מורכב בקטע רע, לא מורכב כי יש לי מה להסתיר (כי תכלס אין לי) ולא כי אני לא פנויה (רווקה לגמרי) ,אני פשוט לא נחשפת מיד וזהו. קשה להסביר את הקושי הזה למי שלא מרגיש כמוני. אפילו כשאני כותבת לכם/ן כאן על זה אני תוהה אם אני עושה זאת נכון.
כי מעבר לכך שתסכימו איתי שזה לא אתר היכרויות נורמטיבי ובנוסף אף אחד ממכריי לא יודע שאני כאן ואבוי אם ידעו, אני כזו באופי שלי. אני מעדיפה להכיר את הקרקע טוב וללמוד אותה לפני שאני דורכת עליה ואני נזהרת. אולי אפילו נזהרת מידי כי אני גם די מונעת מעצמי ופחות חווה וחיה.
האמת מה שעוד קצת מונע ממני
זה שאני מרגישה שלרוב קורה שממצים אותי מהר , אני כל הזמן חוששת לאכזב, חושבת שאני לא יהיה ברמת צפייה של הצד השני ,חוששת מהרושם הראשוני שלי שהוא בדרך כלל מטעה,חוששת מזה שאני לא מפסיק כריזמטית בפגישה וחוששת מזה ומזה וישלי רעש ענק בראש שפשוט מעכב אותי בכלל מלהגיע למטרה הזו. ברור שבסופו של דבר זה קורה ואני נפגשת ונהנת ונהנים גם איתי וגם ממני והכל טוב כשיש באמת חיבור אבל כל הרעש הזה שיש לי בראש לפני פשוט מפריע ומעיק עלי גם בזמן אמת.
אני צריכה ורוצה להיות יותר משוחררת. הכי מחוררת.
אגב,גם לפני הכרויות חדשות כלליות אם זו עבודה חדשה או איזה מפגש חברתי של קבוצה בוואצאפ שלא הכרתי לפני במציאות אני חוששת כי אני לא מאלו שיתערבבו ישר וסביר להניח שלא ממש אבלוט וזה יגיע למצב שפשוט לא אמצא את עצמי באותה סיטואציה ורק ארצה לברוח.
למה זה כל כך מסתכל אותי? כי בשורש שלי, בטבעי שלי, אני לא כזו. זו לא אני. כי עם אנשים שנוח לי איתם אני יכולה להתנהג חופשי, אני לא מאופקת ולא מחושבת והכי חשוב לא מוטרדת..
בגלל זה כל כך חשוב לי החיבור הפנימי העמוק ויכולת ההכלה.
חשוב לי שהגבר האיתי ידע לתת לי את התחושה הזו. שמתעניין הרבה, שיקנא לי ויחייה אותי.
חסר לי מאד העוגן שיחזיק אותי, הכתף שאוכל לסמוך שאם אניח עליו את הראש הוא לא יפול..
אני דורשת יותר מידי נכון? אני יודעת :-(
האמת שאני קצת המומה מעצמי עכשיו שככה שיתפתי אתכם/ן במשהו מאד אישי שלי..
