מחברת שחורה

אחד המקצועות שבהן לא הייתי מצליח, מתורגמן.
ובאמת שניסיתי, ניסיתי ערבית, רוסית, ספרדית, איטלקית, יפנית. ונכשלתי בכולן.
אנגלית אני יודע מצוין, ועברית אני בסדר כמו כולם.
אבל השאר... רק מילים בודדות נקלטו.

אני חושב שבסיסו של הכישלון הוא חוסר רצון והתמדה.
כי כשרציתי ללמוד תמיד הצטיינתי, לדוגמא תואר מהנדס תוכנה לפני גיל 20... בלי בעיה.
והבנתי ממזמן שבכדי להצליח ללמוד אני צריך סיבה ורצון.

עכשיו לך תתרגם את מה שאתה מרגיש.
רצון יש, ידע יש קצת, בסיס אין.

כילד גדלתי ללא רגש.
הוא נחסם כשהייתי צעיר ע"י הורים גרועים ואוסף נרחב של חוויות טראומתיות.
אז כתגובה אתה מקים חומות להגן על נפשך הצעירה, ועל הדרך החומות חוסמות גם את הרגש שלא ייצא ולא ייכנס.
ואתה מתרגל, ואתה לא מתרגל ולא מאמן את השריר הזה.
ולך עכשיו ותנסה להבין עם עצמך מה זה הדבר הזה שקורה לך בפנים.

זה מרגיש כמו חנק, זה מרגיש כמו משקל קטן שתקוע שם.
וזו לא שווארמה כי אני טבעוני ועוד לא ביקרתי בסולטנה.
זה לא כבד, להיפך, זה קליל, כמו הליום.
זה מרומם, זה מעיף, זה גורם לך לחייך כמו אידיוט עם עצמך.
זה גורם לך לקום בבוקר מלא רעיונות ויצירתיות.
זה נותן לך דחיפה כשהרגליים כבר כושלות.
זה כמו לרוץ 10 ואז פשוט להמשיך עוד 10.

מה זה, אתה שואל את עצמך.
מה נסגר, או בעצם נפתח.
מה נכנס לתוך נשמתך.

ואז נופל לך הטלכרט... זה לא משהו, זה מישהו.
זה לא מישהו, זו מישהי.
והיא לא סתם נכנסה, היא קיבלה דלת פתוחה שהחזקת בשבילה.
והיא נכנסה עם כל תפארתה.
בלי בעיה.
כי זו מי שהיא.
נכנסת לאט, בצעדים שקטים, מסירה את העליונית, שותה לגימה מהוויסקי, נושמת עמוק, וצועדת בעקביה צעד צעד ונעמדת נבוכה, מתרגשת, חרמנית ומחייכת מולך.
ברוכה הבאה.