יש ימים כאלו,
כאלו שאני עסוק בהם, מלא עבודה, כבישים, מוזיקה, רעש, רעש.
והוא מערפל, משתיק, מסתיר, מסנוור.... את השקט.
ויש לילות כאלו,
אני נכנס למיטה ושוכב שם שעתיים, אני קם, עובר למרפסת, מדליק עוד סיגריה, מוזג עוד מהוויסקי שלנו.
ויש שקט, מלא שקט.
והוא, מחדד את הקולות, מבהיר אותם, עד שגם הם הופכים לרעש, רעש.
אנחנו, את (N) ואני, מדברים כל יום, אבל לפעמים אנחנו לא באמת מדברים.
אולי כי אנחנו עסוקים בלדבר על הזיונים שלנו ועל כל הטוב, שלפעמים ברקע מצטבר שיט שצריך לנקות.
כמו כלים בכיור אחרי ארוחת שישי, אוכלים ונהנים אבל מתעלמים מהערימה המצטברת בכיור.
חייב לעשות כלים בשביל לישון.
אני לא מרגיש דפוק או שרוט, אני יודע שאני דפוק ושרוט. למזלי את שרוטה כמוני, או יותר כמו שאת תמיד אומרת.
בשקט, בלילה הזה מצטברת אפלה, מחשבות שכאלו על אופקים אדומים.
יום ראשון היה כזה יום, ומסתבר שהשבוע הזה מתבהר להיות כזה שבוע.
אל תיבהלי, זה רק אני, יושב במרפסת ומהרהר, האם הסכין מספיק חדה?
אדם לומד לקבל את עצמו ולאהוב את עצמו, וגם האנשים הכי אידיוטים אוהבים את עצמם, וגם אנשים חלאות אוהבים את עצמם.
אני אוהב את עצמי,
אבל... אני לא עיוור.
אדם יכול להיות הכל בעיניו ובעיניי אחרים, אבל ברגע שהוא בוחר לפגוע באחרים הוא מפחית מערכו כאדם.
וכל דבר בחיים הוא בחירה, גם כשאין ברירה.
ובלילות שכאלו, הפטיש מכה על סדן השופט שבי, ואני שוב עושה את מה שהכי דופק אותי, מעניש את עצמי על חטאיי.
מנהל רשימות של מעשיי הטובים והרעים.
מזל מאזניים כבר אמרתי?
וזה לא באמת משנה, אם יש שקים של טובים, כי מנגד רעים הם יותר כבדים בהרבה.
על הדוכן היום אנו דנים ב... תיק 3080#### ... אשר במהלכו הנתבע חשב על עצמו יותר ממה שהוא חשב על אחרים, דאג לעצמו יותר ממה שהוא דאג לאחרים, והאשים את עצמו כי הוא לא יודע כיצד להאשים אחרים.
ולאור הראיות אשר הובאו בפני בית המשפט, אנו צוות השופטים, מוסר מעוות, רגש משותק ועיוורון מוחלט, דנים את הנתבע ל... חיים ארוכים עם אנשים שלובשים רק וורוד.
ואז... אז אני רוצה להרוס משהו, בדרכ את עצמי, אבל אני לא יפה מספיק בכדי להרוס, ואין יותר כיף מלהרוס משהו יפה.
אני יודע שלא הכל באשמתי, ובטח שלא הכל באחריותי.... ואני יודע שלבחור בעצמי זה לא אומר שאני בכוונה עושה רע לאחרים... רק במקרה.... ולצערי אין אפשרות שכולם יהיו מרוצים.
אני לא רוצה ולא רציתי לפגוע באף אחד, בטח לא באנשים שאני אוהב ולא באלו שהיו חלק מחיי.
כי יותר מכל אני יודע שהם יתגברו על זה ואני לא... כי עדיין לא למדתי איך.
אני לא רוצה לחשוב על מה הייתה דרכם של אותם אנשים אחרי שיצאתי מחייהם, כי בלילות שכאלה אני תמיד חושב שהם סובלים.... בגללי. שזו גם מחשבה אגואיסטית מחליאה בפניי עצמה.
אני לא יכול להציל את כולם, בקושי מציל את עצמי.
אז... לאנשים שפגעתי... אני מצטער.... ואין לכם מושג כמה.
ולך...
תודה,
תודה שנתת לי מקום לפרוק הרס, תודה ששכבת שם, עירומה ומושלמת, והכלת את ההרס, והרגעת אותו, והשתקת את הרעש, ונתת לי לישון כמו נער מתבגר בחופש הגדול.... כי תינוקות ישנים חרא.
תודה על הבוקר, תודה על הטעמים והריחות.
תודה על המשמעות.