בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

חיבור אמיתי

לפני 11 חודשים. 5 בדצמבר 2023 בשעה 15:55

כשאנחנו נפגשים עם מישהו יש שיחה בין השניים במספר רבדים. יש את השיח המילולי בו אנו מדברים, יש את שפת הגוף שמשלימה ומפרשת את מה שאנחנו באמת מתכוונים לומר, יש את המגע בינינו שלעיתים הוא קליל וחלקי ולעיתים הוא צמוד ועמוק ויש את השיח האנרגטי. 

לכל אחד מאיתנו יש מטענים של אנרגיה שמניעים אותו. בכל מפגש ביננו אנחנו מעבירים זה לזו אנרגיה...יש אנשים מלאים שבעיקר נותנים אנרגיה ואחרים שכמעט תמיד מושכים ולוקחים אנרגיה. כשאנחנו רוצים קשר נכון וטוב אנחנו חייבים שכל אחד מאיתנו ייתן ולא רק יקבל. לפעמים, יש מצבים שאחד מהשניים צריך לקבל ולא יכול לתת ואז השני טוען אותו ומחזק אותו ובמקרה אחר זה יכול להיות הפוך. ואני ממש לא מדבר כאן על תפקידים או על בדסמ אלא עלינו כאנשים וכבני אדם. כל קשר שבו אחד הצדדים לא מקבל אלא בעיקר נותן, סופו להסתיים שכן גם האדם האנרגטי ביותר צריך מדי פעם להניח את הראש על כתף אוהבת ולהתחבר לרגש שייתן לו כוח ותעצומות..

ואני רוצה מישהי לתת לה....

לפני 11 חודשים. 4 בדצמבר 2023 בשעה 15:04

כשיש אהבה,
הכל אפשרי. 
כשהקשר עמוק כל כך,
אתה יכול למצוא את עצמך במצב של התמסרות הדדית
ללא קשר מי שולט ומי נשלט,
החיבור החזק והעמוק הזה מנצח...
האמון המוחלט הזה,
היכולת לסמוך בעיניים עצומות,
היא בי ואני בה.

מייחל לבואה.

לפני 11 חודשים. 3 בדצמבר 2023 בשעה 16:02

לצחוק, זה להסתכן בלהיראות טיפש.
לבכות, זה להסתכן בלהיראות רך ורגשן.
ליצור קשר עם אשה שיקרה לך, זה להסתכן במעורבות.

להתגלות ולחשוף את רגשותיך, זה להסתכן בחשיפת עצמיותך...
לגלות את רעיונותיך, חלומותיך, ותשוקותיך
זה להסתכן באובדנם.
לאהוב, זה להסתכן שלא יאהבו אותך בתמורה.
לעשות, זה להסתכן בכישלון.

והסכנה הגדולה מכולם, היא לא לסכן דבר...

האדם שאינו מסכן דבר
לא יקבל דבר,
יחיה כבול אל אזור הנוחות שלו ,
אסור על ידי הפחד,

כבול אל הבטוח... 

לפני 11 חודשים. 2 בדצמבר 2023 בשעה 7:56

כל כך הרבה זמן שלא הרגשתי מגע של אשה מרפרפת על היד שלי,

יותר מדי זמן עבר מאז שחשתי צמרמורת ממגע בירך שלה,

המון זמן עבר מאז שעינגתי אישה עד ערפול חושים...

יותר מדי זמן עבר מאז ששאגתי את נשמתי בתוך אישה, מחובר אליה בגוף ובנשמה,

זה חסר כל כך,

זה חור בנשמה,

וזה לא קשור כלל לבדסמ

זה הצורך באהבה אמיתית

כמו זו שהיתה לי בפעם שעברה,

כזו  שחסרה לי כמו אוויר לנשימה...

אולי עכשיו זו לא התקופה לחפש אהבה ואולי זה בדיוק הזמן למצוא אותה,

אבל אני מחכה לה בכל עת ואקבל אותה באהבה...

לפני 11 חודשים. 26 בנובמבר 2023 בשעה 15:38

שוב אני הולך לבדי,

בדרך החיים של הלב שלי, שפועם ורוצה לחלוק את עצמו

שוב אני צועד רק איתי

בשביל שנועד לעוד מישהי מלבדי, שביל שממשיך לאי שם 

למקום שבו יש איזון מלא בין ריגוש לשלווה...

 

ומשני צידי השביל המון עם ורב, אבל מכולן אף לא אחת, 

עולה על השביל, 

ויש ידיים שאלי מושטות ולבבות שאלי נפתחים ואני לא ממש מתחבר,

לא על השביל הזה, אולי בשבילים אחרים...

ויש מדי פעם לאורך השביל לב שקורא לי ואני מרגיש ויודע שזהו הלב שנכון עבורי...

אבל אז דווקא אז הוא מתחבר אבל לא ממש מחובר 

ואני ממשיך לצעוד בשביל

ויודע שהיא תגיע ופתאום לידי היא תצעד,

כך ביחד איתי...

לפני שנה. 19 בנובמבר 2023 בשעה 13:27

לפעמים כל מה שאתה רוצה זה לחבק,

ולנחם כי זה מה שאפשר ובעיקר נכון...

אבל יש מצבים שבהם אתה רחוק,

והנסיבות לא מאפשרות...

והסביבה לא תבין...ובעיקר לא תקבל

אז חיבוק ענק מכאן

ממני

לפני שנה. 18 בנובמבר 2023 בשעה 13:56

לפעמים אתה רוצה, ומנסה, ונותן...

לפעמים אתה חושב שמשהו יצליח ויתקדם,

אבל משהו לא ברור, משהו לא ידוע

עוצר את הכל

חוסם את מה שחשבת ומה שרצית...

כנראה שגם משהו בי לא היה מספיק בטוח, או פתוח

ואולי זה פשוט לא היה צריך להצליח.

נכון שכאן זה מקום של בדסמ אבל לפני הכל

אנחנו צריכים ליצור תקשורת וחיבה, אינטימיות ומשיכה ותשוקה

ואז יגיעו גם הבדסמ וכל מה שנרצה,

ואם לא נוצרת תקשורת טובה ולא נוצרת הקירבה

אז באמת זה לא צריך לקרות.

אולי...

 

 

לפני שנה. 13 בנובמבר 2023 בשעה 21:46

להיות קרוב אלייך זה לא פשוט,

כבר תקופה שלא היינו ביחד,

היינו כל כך לחוד.

פעם זו מחלה ופעם מלחמה,

לרצות להיות איתך זו התמודדות...

 

אבל פעם בכמה זמן אנחנו קרובים
מדברים, מתחבקים, מתנשקים, אוהבים
שוכחים לרגע את כל קשיי היום
העיניים מחפשות מבט, הידיים חום

החלל מתמלא בשקט ואז שוב מרגישים
יש לנו אחד את השני, אותי לך אותך לי

 

ובמגירות הלב והנפש שם את נמצאת,

מדי פעם אני פותח מגירה 

מציץ וסוגר חזרה, כי 

אולי את שם אבל לא כל כך רוצה

לחזור ולהיות יחד שוב בחזרה...

 

אבל פעם בכמה זמן אנחנו קרובים
מדברים, מתחבקים, מתנשקים, אוהבים
שוכחים לרגע את כל קשיי היום
העיניים מחפשות מבט, הידיים חום

החלל מתמלא בשקט ואז שוב מרגישים
יש לנו אחד את השני, אותי לך אותך לי

 

 

 

לפני שנה. 1 בנובמבר 2023 בשעה 17:09

 

סופות מתוכי ומחוץ מוטטו את קירות הבית
ואת מתוכי זרמת מפוזרת וחזרת עייפה ושותקת
עוד פעם כשהייתי ילד היית בתוכי נשברת
פעם שלך פעם אחרת על יופיך לזרים מוותר

לא אבקש דבר
את לא צריכה להוכיח לי כלום
הורידי אודם שפתייך
אבק דרכים רחצי מרגלייך

היי לי קרובה וזוכרת היי לי רק לי מיוחדת
היי לי אחות מקודשת היי יחפה מנוחמת

מי זאת עולה
יפה כלבנה

 

לפני שנה. 4 באוקטובר 2023 בשעה 19:51

כשאנחנו נפגשים עם מישהו יש שיחה בין השניים במספר רבדים.

יש את השיח המילולי בו אנו מדברים,

יש את שפת הגוף שמשלימה ומפרשת את מה שאנחנו באמת מתכוונים לומר,

יש את המגע בינינו שלעיתים הוא קליל וחלקי ולעיתים הוא צמוד ועמוק

ויש את השיח האנרגטי. 

 

לכל אחד מאיתנו יש מטענים של אנרגיה שמניעים אותו.

בכל מפגש ביננו וירטואלי או אמיתי אנחנו מעבירים זה לזו אנרגיה...

יש אנשים מלאים שבעיקר נותנים אנרגיה ואחרים שכמעט תמיד מושכים ולוקחים אנרגיה.

כשאנחנו רוצים קשר נכון וטוב אנחנו חייבים שכל אחד מאיתנו ייתן ולא רק יקבל.

 

לפעמים, יש מצבים שאחד מהשניים צריך לקבל ולא יכול לתת ואז השני טוען אותו ומחזק אותו ובמקרה אחר זה יכול להיות הפוך.

ואני ממש לא מדבר כאן על תפקידים או על בדסמ אלא עלינו כאנשים וכבני אדם.

כל קשר שבו אחד הצדדים לא מקבל אלא בעיקר נותן, סופו להסתיים שכן גם האדם האנרגטי ביותר צריך מדי פעם להניח את הראש על כתף אוהבת ולהתחבר לרגש שייתן לו כוח ותעצומות.

 

ואני רוצה לתת לה....לך...