שוב אני הולך לבדי,
בדרך החיים של הלב שלי, שפועם ורוצה לחלוק את עצמו
שוב אני צועד רק איתי
בשביל שנועד לעוד מישהי מלבדי, שביל שממשיך לאי שם
למקום שבו יש איזון מלא בין ריגוש לשלווה...
ומשני צידי השביל המון עם ורב, אבל מכולן אף לא אחת,
עולה על השביל,
ויש ידיים שאלי מושטות ולבבות שאלי נפתחים ואני לא ממש מתחבר,
לא על השביל הזה, אולי בשבילים אחרים...
ויש מדי פעם לאורך השביל לב שקורא לי ואני מרגיש ויודע שזהו הלב שנכון עבורי...
אבל אז דווקא אז הוא מתחבר אבל לא ממש מחובר
ואני ממשיך לצעוד בשביל
ויודע שהיא תגיע ופתאום לידי היא תצעד,
כך ביחד איתי...