היא זורקת בי מבט של מי שיודעת מה יש לה, ויודעת לאן שייטו עיני. יש לה כלי ביד. תחת מושלם.
אני מחייך.
היא מחייכת.
היא לא אומרת כלום.
אני לא אומר כלום.
שנינו יודעים.
היא זורקת בי מבט של מי שיודעת מה יש לה, ויודעת לאן שייטו עיני. יש לה כלי ביד. תחת מושלם.
אני מחייך.
היא מחייכת.
היא לא אומרת כלום.
אני לא אומר כלום.
שנינו יודעים.
לקראת כיפור אני רוצה להתנצל בפני כל מי שדברי פגעו בו השנה.
אני לא מתכוון לפגוע. וגם לא להכעיס. והטון שלי לא פעם נקרא זועם אבל זה למעשה בטון הומוריסטי של HELP!
בנוסף הייתי שמח ליצור פה רשימת סרטים מעניינת (לכל מי שלא צם/ה)
חתימה טובה
*זרקו המלצות לסרטים 👇🏻
הכרתי פה מישהי.
הייתי נחמד ונעים.
לא ביקשתי דבר.
לא תמונה לא קול.
סתם, להכיר, לדבר.
זה עצבן אותה שלא דחפתי להיפגש או להחליף טלפונים, אז ניתקה מגע בלי להגיד כלום, וחסמה, ואז הלכה ואמרה פה למישהי אחרת שאני מטרידן.
למה. למה ככה. לא מבין.
אני ממש לא מטרידן. אפילו ההפך.
בלי ציניות וכאלה.
מה האיבר בגוף הפרטנרים שהוא ההתמכרות שלכם/ן?
אני אתחיל: תחת
גיוס הון ומציצה זה אותו דבר.
משקיע דלוק רוכן בכיסא.
אישה להוטה אוספת שיער.
כשזה קורה, אתה יודע שזה נהיה רציני.
בראש השנה הזה היא לא ישבה לבד.
למעשה, לראשונה מזה שנים ישבה עם ארבעת ילדיה.
עזבו לפני שנים. מידי פעם באים אך ידם אינה משגת מביכורים רבים.
השנה צלצלה אלי. אמרה אין לי הרבה שנים ורוצה לראות אותם.
שתקתי. הקשבתי לכל שאמרה. והשנה לא ישבה לבדה. כולם איתה הערב. מרחבי עולם הגיעו. את כולם שינעתי. עבורה. ואולי גם עבורי כי השנה אני מרגיש שנתתי למישהו מתנה שהלוואי עלי וביום מן הימים אחווה כליטוף.
שנת אחדות ולא אחידות, לכולנו. אמן.
״שומע״.
״נו״.
״יש לי רעיון״.
״אוקי״.
״אתה תאהב״.
״אוקי״.
״אני הולך לבנות מוצר דיגיטלי לעולם הבידיאסאם״.
שתיקה.
״ולמה אתה מציע את זה לי?״ שאלתי ודפק לי הלב.
״כי אני רוצה שתשקיע״.
נשמתי.
ערב חג יכול להיות ערב קשוח.
אז רציתי להגיד למי שאין לו, או אין לה איפה לעשות חג, ביתי ביתכם.
מעבר לכך. שתהיה ליושב הכלוב שנה נעימה. קלה יותר. ומרגשת חיובית. שתשפריצו לכל עבר. אמן.
ולמי שכתבתי בפרטי, אז תדעו שאני מתכוון לזה.
שנה טובה גנג.
לכו תזדיינו.
נדמה שמדור לדור הבושה מתפוגגת.
אני ביישן, למדו אותנו להתבייש.
בני השלושים פחות ביישנים.
ובני העשרים חסרי רסן.
יש בכם בושה? אתם עוד מתביישים?
לפעמים אתה מתחיל שיחה עם מישהו בכלוב, ובגלל שזה הכלוב וזה כאוס אחד גדול, אז אתה לרוב לא יודע אם אתה מדבר עם גבר או אישה. אני לעולם לא אבין גברים שמתחזים לנשים. איזה פסיכי אתה צריך להיות לבזבז זמן על זה, ועל מה. מה זה נותן?
זה נכון גם עם נשים שאתה יודע שהן אכן נשים, אבל קולט כזה בין המשפטים שלא בא לך להיכנס איתה לאירוע. יש שם משהו שלא מנגן נכון. כמו סוג של סטרס, אובסס, לחץ להשביע צורך, ואתה למעשה רק כלי.
המקום הזה מורכב. צריך להיזהר פה. זו ביצה אבל איפשהו מתחת לאיזו פינה מסתתרת פנינה. והפנינה הזו שווה הכול. גם לעבור ביצה מלאת צפרדעים מטורללים.