קטעים

שנים ארוכות גרתי בחו''ל.

לקח לי למעלה מעשור להתרגל מחדש למנטליות הישראלית מחדש

(אולי טרם החלמתי כליל, וטוב שכך).

משהו שמוזר לי עדיין לחלוטין הוא זה;

אני בא לתת מתוך נדיבות ליבי וה''ישרואלי'' המצוי מיד שואל את עצמו:

''למה הוא נותן''? וכמובן ''מה יוצא לו מזה'',

אנחנו ''נוהגים'' לבדוק את הכיסים של האחר, להעיר לאחר, ל''תקן'' אותו וכל זאת 

מתוך חוסר רצון לעשות בדק בית שלנו ו/או חשבון נפש יסודי ומהותי שלנו, עצמנו.

תעשו פשוט, תלמדו לא לסבך את הראש. תודה, זה מספיק טוב (מעולה לעיתים).

המשך שבת רגועה/סואנת 

וים אהבה שחסרה לרבים מאיתנו.