כשזה צריך לצאת, זה צריך לצאת

איך צדקתי. 

כ"כ צדקתי שאם הלב שלי לא היה מתרסק עכשיו עוד קצת הייתי מתהלכת בחזה מנופח מגאווה כטווס וצועקת: "ידעתי! ידעתי! אמרתי לך שככה זה יהיה!". 

אבל מכיוון שהלב שלי כן התרסק עוד קצת עכשיו אני רק לוחשת: "אאוץ'. צדקתי." כשהדמעות זולגות לי על הפנים. 

חלק ממני שמח שטוב לך, שאתה מאושר, שאתם עושים כזה צעד משמעותי ביחד. 

חלק אחר רוקע ברגליים וצועק אבל למהההההה. זה לא פייר! למה היא ולא אני. היא לא אוהבת אותך ולעולם לא תאהב אותך כמו שאני אהבתי אותך. היא לא בן אדם טוב. ממש ממש לא בן אדם טוב. איך אתה לא רואה את זה? 

אבל אתה עיוור. וחירש. ומאושר.