|
|
|
שבו את מבינה שאין עם מי לדבר.
שלא משנה כמה פעמים תסבירי ותחפרי ותתעקשי, הפרטנר שלך לא מפנים כלום וששום דבר כבר לא ישתנה.
את לבד במלחמה הזאת על הקשר והמלים שלך נופלות על אוזניים שלא שומעות ולב שכבר מזמן לא מרגיש כמוך.
אז את שומעת את הלב שלך נשבר ומתנפץ על הרצפה לרסיסים כ"כ קטנים שאת כבר לא יודעת אם אי פעם תוכלי לאסוף ולחבר.
וכל מה שנשאר לך זה לקוות שיש לך את הכוחות ללכת ולהציל את מה שנשאר ממך.
כל נתק שלנו נעשה יותר ויותר קל.
בניתוקים הראשונים הייתי בודקת באובססיה כל כמה דקות האם פרסמת פוסט ובולשת אחריך בכל מדיה חברתית כמו אחרונת הסטוקריות העלובות. הייתי נרדמת עם דמעות של כאב וגעגוע ומתעוררת כל בוקר כשהכרית ספוגה בדמעות והראש ישר מתמלא במחשבות עליך. הייתי ממש סופרת ימים.
ועכשיו? אחרי יומיים כבר הפסקתי לבדוק האם אתה מחובר ואיפה, נרדמתי בדמעות רק פעם אחת ואמנם עדיין לא עובר יום בלי שאחשוב עליך אבל אני כבר לא מתבוססת בכאב ובמחשבות עליך כל היום.
אמרתי לך שבסוף יהיה ניתוק שלא נחזור ממנו.
מעניין אם זה זה...
- למה את שותקת?
- כי אם אתחיל לדבר לא אפסיק עד שאתחיל לצרוח, או אתה.
אליך תוקף אותי ברגעים הכי לא צפויים. למשל כשטוב לי ממש ואני לא יכולה לספר לך.
או למשל כשאני עושה משהו שהיינו עושים תמיד ביחד ועכשיו אני עושה את זה לבד, כי אם אני אעשה את זה עם מישהו אחר זה ירגיש לי לא נכון.
בדיוק ברגעים האלה זה צובט.
&sns=em
עושה לי טוב לקרוא אותה.
עושה לי רע לקרוא אותה.
הרע פשוט וברור ביותר, כואב לי לקרוא אותו אומר לה את הדברים שהיה אומר פעם לי, טוב לא ממש רע אלא צובט לי בלב. חזק.
אבל זה גם עושה לי טוב.
אם בקלות כזאת הרגשות שלו התחלפו אז הם כנראה לא היה חזקים מלכתחילה.
ואם הוא מרגיש כלפי מישהי שלא מגיעה אפילו לסוליה שלי את מה שהוא הרגיש כלפיי, אם הוא מחזיק ממישהי נחותה ממני בכל צורה אפשרית, זה אומר לי הרבה על האופי שלו שלא הבנתי קודם.
את לא הולכת לבכות על מישהו שלא שם עלייך.
את, לא הולכת לבכות על מישהו שלא שם עלייך.
את לא הולכת לבכות על מישהו שלא
שם עלייך.
את לא הולכת לבכות על מישהו שלא שם עלייך.
אם אני אכתוב את זה בעוד 20 צורות זה יחלחל?
לא יודעת למה חשבתי שהפעם זה יהיה שונה.
חשבתי שהפעם אצליח לא להיסחף, לא להרגיש יותר מידי, לא אתן לך להתיישב לי עמוק מידי בתוך הלב.
באמת שחשבתי שהפעם אצליח לשמור על זה נעים וקליל. ומצחיק, בעיקר מצחיק.
אומרים גם ששגעון זה לחזור שוב ושוב על אותה פעולה ולצפות לתוצאה אחרת.
צודקים, אני משוגעת.
כנראה שממך כמו מהסיגריה אסור לי לקחת אפילו שאיפה אחת.
איך צדקתי.
כ"כ צדקתי שאם הלב שלי לא היה מתרסק עכשיו עוד קצת הייתי מתהלכת בחזה מנופח מגאווה כטווס וצועקת: "ידעתי! ידעתי! אמרתי לך שככה זה יהיה!".
אבל מכיוון שהלב שלי כן התרסק עוד קצת עכשיו אני רק לוחשת: "אאוץ'. צדקתי." כשהדמעות זולגות לי על הפנים.
חלק ממני שמח שטוב לך, שאתה מאושר, שאתם עושים כזה צעד משמעותי ביחד.
חלק אחר רוקע ברגליים וצועק אבל למהההההה. זה לא פייר! למה היא ולא אני. היא לא אוהבת אותך ולעולם לא תאהב אותך כמו שאני אהבתי אותך. היא לא בן אדם טוב. ממש ממש לא בן אדם טוב. איך אתה לא רואה את זה?
אבל אתה עיוור. וחירש. ומאושר.
&sns=em
אני רואה את שניכם ובא לי להקיא.
רק שעוד לא החלטתי על מי, שניכם שמגעילים אותי או על עצמי שבכלל סופרת אתכם עדיין.
יושבת בפעם ראשונה אך בהחלט לא אחרונה במקום הקבוע שלנו בלעדיו, מריצה זכרונות וחוויות ומתגעגעת.
בין ג'ויינט לצ'ייסר נופל לי אסימון:
אני לא מתגעגעת אליו, אני מתגעגעת
למה שהיינו יחד.
ואנחנו כבר לא. כי הוא בחר כך.
ווואלה, ההפסד בעיקר שלו.
למה?
coz I'm the greatest!
