לפני 7 שנים. 3 בינואר 2017 בשעה 16:00
שגורמים לנפש העייפה שלי לנוח.
אני נמצאת באחד מהם עכשיו :-)
שותה קפה על חוף ים אחרי שצפיתי בשמש שנשקה לים ולהרים בשלל צבעים מרהיבים.
יש רגעים שממש טוב לי.
עכשיו אחד מהם.
כשזה צריך לצאת, זה צריך לצאת
לפני 7 שנים. 28 בדצמבר 2016 בשעה 19:00
תזהר על הלב שלי היא אמרה לו.
הוא אמנם לא יד ראשונה ואולי פחות מרגש אבל הוא רחב ונאמן, הוא נפגע שוב ושוב אבל המשיך לפעום ולאהוב אותך בכל פעימה שלו, הוא אמיץ.
הוא אהב אותך כשהיה טוב ואהב גם כשהיה רע, ממש רע.
אז תזהר עליו בבקשה, כי הוא רגיש וכואב.
ברור שאזהר עליו הוא ענה, איך לא אזהר ואשמור על הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים עד כה. לא הייתה לי אהבה כמו האהבה של הלב שלך.
אז אמרתי.
אז הוא אמר.
so fucking what.
לפני 7 שנים. 20 בדצמבר 2016 בשעה 14:08
שאת מתקלחת ומגלה שערת ערווה לבנה ראשונה והמחשבה שעוברת לך בראש היא: "פאק, אפילו הכוס שלי עצוב! אני צריכה לצאת מזה!"
ומה יותר טוב משיר קופצני ומטופש אבל עם מלים שיכולות להיות מנטרה טובה להעלות את מצב הרוח?
לפני 7 שנים. 11 בדצמבר 2016 בשעה 3:40
הוא - שמוכר לי סיפורים וחושב שאני מטומטמת מספיק להאמין להם.
אני - שמטומטמת מספיק לתת לו להתחמק מזה.
לפני 7 שנים. 22 בנובמבר 2016 בשעה 21:59
שעוברת לי בראש אחרי הכאב החד שפילח אותי היא שאני רוצה להכאיב לה כמו שכואב לי עכשיו.
המחשבה שמחליפה אותה היא שאי אפשר להכאיב למי שלא אכפת לה ממך.
לא יודעת מה כואב יותר.
לפני 8 שנים. 20 בנובמבר 2016 בשעה 11:43
"פניקס טיפלת לי בזה?"
"פניקס עשית את זה?"
"פניקס דיברת עם ההוא על הזה?"
"פניקס סידרת לי את העניין ההוא?"
"פניקס ביקשת ממנה שתכין לי את זה?"
"פניקס..."
"פניקס..."
"פניקס..."
אני מעולה ב troubleshooting ואני אוהבת להיות Ms. Fix-it אבל באמא שלכם תעזבו אותי בשקט לפעמים!!!!
לפני 8 שנים. 8 בנובמבר 2016 בשעה 18:15
אני קוראת פה פוסטים עם תיאורים מפוצצים, ממש יצירות מופת, האודיסיאה פראיירית לעומתם, הם מספרים כמה טוב להם, כמה נפלא להם, כמה שהחיים שלהם דבש וקינמון וכמה הם מדהימים ונפלאים וכמה שבני/בנות הזוג שלהם הכי טובים בעולם ושמעולם לא הייתה ולא תהיה אהבה כמו שלהם. הם בכלל בעצם המציאו את המושג.
כל מה שאני רואה כשאני קוראת את הפוסטים הללו זה ילדים וילדות חסרי בטחון שקופצים וצועקים אני פה אני פה, תתייחסו אליי.
זה לא שאני אנטי התלהבות, נהפוך הוא. אני בעד להתלהב, לשמוח ולטרוף את החיים כמה שרק אפשר.
כשזה בא ממקום אמיתי.
אם אתם עסוקים בלצעוק "אני הכי טוב, אני הכי טוב" זה רק גורם לי לרחם אם לא לזלזל.
לפני 8 שנים. 7 בנובמבר 2016 בשעה 8:33
השעה 9 בבוקר ואני יושבת בחצר יפה ופורחת שכל כך לא מתאימה בעיניי לבית משפט השלום (למרות שכשאני חושבת על זה שוב זה אולי דווקא הגיוני ליצור אואזיס של יופי במקום מכוער). בזמן שאני מחכה לעוה"ד שלי אני מקשיבה בחצי אוזן לשיחות שמתנהלות סביבי; סוחר סמים, פורץ שנתפס בעבירה השנייה שלו חודש בלבד לאחר ששוחרר מהכלא ועוד מיני עבריינים שונים ומשונים ולא מאמינה שאני יושבת שם איתם.
אני. שהפשע היחידי שביצעתי בחיי (לעצמי לא נחשב נכון?) היה סחיבת מסטיק עגול מהמכולת השכונתית בגיל 11 כי אמרו שאין לי אומץ והרגשתי כל כך רע אחרי זה שחזרתי לשם ושילמתי על המסטיק וקניתי עוד הרבה דברים שלא רציתי.
ולמה אני פה? כי הייתי מפגרת מספיק לחתום ערבות על שכ"ד למישהו שכל כך לא הגיע לו, הוא נעלם מהדירה וחי לו באושר בבית של ההורים שלו ומחליף כל חודשיים עבודה שלא ניתן יהיה לתפוס אותו ואותי תובעים על 66,000 ₪.
"מגיע לך" אומרים רוב החברים שלי, מי ערב למישהו בימינו? רק את מטומטמת מספיק לעשות את זה.
אני מסכימה איתם, אני אכן מטומטמת, מטומטמת אפילו עוד יותר ממה שהם אומרים כי אני חושבת כמה עצוב שהחברה שלנו הגיעה למצב כזה שהטובים נדפקים ומקווה שבפעם הבאה שמישהו/היא יבואו אליי עם סיפור בכי יהיה לי החוזק הנפשי לעמוד בפני זה ובוכה על אובדן התמימות.
לפני 8 שנים. 29 באוקטובר 2016 בשעה 17:45
אני לא פמיניסטית.
אני גם לא מתביישת בזה.
אני אישה חזקה ועצמאית שלרוב בטוחה בעצמי ובמעמדי.
אני נהנית להשתמש בנשיות שלי כשאני רוצה בדיוק כמו שאני נהנית להשתמש בשכל החריף שלי ובלב הענק שלי.
מה לא מקובל עליי?
שעדיין קיימים גברים בעולם שבאמת מאמינים שאין לי את הזכות לבחור מה ומי להיות.
זה שיש לי כוס וציצי לא אומר שאני יותר מותאמת ממך לבשל ולנקות.
תצא קצת מהמערה שלך ותתקדם.