לפני 8 שנים. 8 בנובמבר 2016 בשעה 18:15
אני קוראת פה פוסטים עם תיאורים מפוצצים, ממש יצירות מופת, האודיסיאה פראיירית לעומתם, הם מספרים כמה טוב להם, כמה נפלא להם, כמה שהחיים שלהם דבש וקינמון וכמה הם מדהימים ונפלאים וכמה שבני/בנות הזוג שלהם הכי טובים בעולם ושמעולם לא הייתה ולא תהיה אהבה כמו שלהם. הם בכלל בעצם המציאו את המושג.
כל מה שאני רואה כשאני קוראת את הפוסטים הללו זה ילדים וילדות חסרי בטחון שקופצים וצועקים אני פה אני פה, תתייחסו אליי.
זה לא שאני אנטי התלהבות, נהפוך הוא. אני בעד להתלהב, לשמוח ולטרוף את החיים כמה שרק אפשר.
כשזה בא ממקום אמיתי.
אם אתם עסוקים בלצעוק "אני הכי טוב, אני הכי טוב" זה רק גורם לי לרחם אם לא לזלזל.
