סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

כשזה צריך לצאת, זה צריך לצאת

לפני 5 שנים. 15 במרץ 2019 בשעה 16:56

כל נתק שלנו נעשה יותר ויותר קל. 

בניתוקים הראשונים הייתי בודקת באובססיה כל כמה דקות האם פרסמת פוסט ובולשת אחריך בכל מדיה חברתית כמו אחרונת הסטוקריות העלובות. הייתי נרדמת עם דמעות של כאב וגעגוע ומתעוררת כל בוקר כשהכרית ספוגה בדמעות והראש ישר מתמלא במחשבות עליך. הייתי ממש סופרת ימים. 

ועכשיו? אחרי יומיים כבר הפסקתי לבדוק האם אתה מחובר ואיפה, נרדמתי בדמעות רק פעם אחת ואמנם עדיין לא עובר יום בלי שאחשוב עליך אבל אני כבר לא מתבוססת בכאב ובמחשבות עליך כל היום. 

אמרתי לך שבסוף יהיה ניתוק שלא נחזור ממנו.

מעניין אם זה זה...


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י