רכיבה נכונה מונעת אסון

אני ישבתי נינוח בכורסא שלי. היא על ברכיה בין רגלי, בדיוק סיימה לבלוע את המטען שפרקתי לתוכה. עיניה חולמניות, לשונה נשלחה החוצה מלקקת מבלי משים טיפת זרע משפתיה ופתאום, שניה אחרי הבליעה: אתה רוצה ילדים?

אני לא יכול לומר שהייתי מופתע. כלומר, הייתי. אבל די אימנתי את המוח שלי להיות מוכן לכמעט כל יציאה נשית אפשרית. אני גם לא ממש יכול להאשים אותה, אני עצמי מאוד אסוציאטיבי וכל דבר יכול לזרוק אותי למקומות אחרים. בר השיח שלי יכול למצוא עצמו מאזין לרעיונות מתחלפים, חסרי קשר הנראה למוח. זרמתי לרגע ועניתי לה.

- כמובן שהייתי רוצה.

- כמה?

- בסה"כ? או מכל אשה?