היא שכבה מולי עירומה ובהתה בי. אני שכבתי מולה (עירום או לא) ובהיתי בשדיה היפים. פתאום היא מלמלה, היה מתאים לך להיות שולט בתשלום.
מה? שאלתי. למה?
אתה נהנה מהעבודה שלך?
לא
אתה נהנה לשלוט?
ודאי
ואתה טוב בזה, אפילו מעולה.
אני חרא של שולט. אנוכי, אינטרסנט ואגואיסט, שזה כמו אנוכי רק בלועזית.
תפסיק לדבר שטויות, היא ביטלה את דברי.
מצאתי את עצמי עוצר את היד מלהוריד לה סטירה. מה אתה רוצה? שאלתי את עצמי, זו היתה מחמאה במובן כלשהו, אל תהיה קשה.
תמשיכי, אמרתי. ובאותו רגע של חוסר תשומת לב, ידי נשלחה במהירות שיא והורידה לה סטירה. נו מה יהיה.
היא התקפלה. תמשיכי, חזרתי. כלום. יש מצב שהיא נפגעה.
זה לא אני, זו היד. ניסיתי. אני יודע שזו היתה מחמאה אבל היד לא מסכימה. היא הביטה בי וניצוצות של זעם בעיניה. שותקת.
נו, תמשיכי. חזרתי בפעם השלישית. מבט נעוץ ושותק בי.
פתאום היד התרוממה שוב. מאיימת. אחרי היסוס קצר היא המשיכה.
אתה יודע מה אתה עושה וזה נדיר. כבר הייתי עם מספיק שולטים כדי לזהות מי הוא מה. אתה הדבר האמיתי.
אפילו היד שלי פתאום התחילה להתרכך (לא שזה משנה הרבה. גם יד רכה, כואבת).
נניח שאת צודקת ואני לא אומר שאת לא. כן? כלומר, כמובן שאת צודקת (את זה האגו אמר). אנחנו חיים בעולם של היצע וביקוש. יש היצע של שולטים שעולה על הביקוש כלפיהם מנשים ולפחות רשמית. על כמה שולטים בתשלום את שמעת?
זו בדיוק הטענה שלי. אין כמעט. אני באמת לא שמעתי אבל בטוח יש נשים שהיו מוכנות לשים כסף עבור שולט שיודע איך להפוך להן את הקישקע. אם נשים שופכות מאות שקלים על החלקה יפנית או גרוזינית, אז למה לא על שולט? בטח יש נשים שנמאס להן מעוגמת הנפש ששולטים יכולים לגרום. נשים קרייריסטיות עם כסף.
אוקיי, אמרתי. כמה מגיע לי ממך?
אני לא אשה קרייריסטית, היא חייכה וצללה מתחת לשמיכה אל בין רגליי.