אחת הפנטזיות הידועות היא פנטזית האונס. אני לא מדבר על מימוש מתואם של פנטזית אונס. אני מדבר על חטיפה ואונס אמיתיים.
רק שיש שתי בעיות בנושא:
א. החוק
ב. המוסר
הסעיף הראשון זה לגמרי עניין של סיכון מחושב. כלל הברזל תופס גם כאן: "אפשר לעשות הכל אבל אסור להיתפס". אם מתבצע תכנון מדוקדק ורציני, אפשר להוריד את רמת הסיכון בצורה משמעותית. כך שהחוק למי שיש ביצים, לא מהווה בעיה משמעותית.
הסעיף השני נוגע לעניין המוסרי. הפגיעה באדם אחר, נתפסת כמעשה לא מוסרי. ואת התפיסה הזו אני רוצה לאתגר.
1. האדם הוא תוצר אקראי של האבולוציה.
2. לאחר המוות אין כלום.
3. האדם חי כדי להנות.
4. המוסר מגביל את האדם.
בגלל סעיפים 1 עד 3, המוסר אינו פקטור אמיתי. זו אשליה אותה יצרה החברה על מנת "למשמע" את הפרטים בחברה וזאת בכדי ליצור סביבת מחיה בטוחה יחסית. הרעיון בבסיסו של המוסר הוא תועלתני ולא כפי שהחברה מנסה להציג אותו כערך העומד בפני עצמו. ולכן יש לי אינטרס שכולם, חוץ ממני, יהיו מוסריים. אבל אין לי שום אינטרס להיות מוסרי בעצמי.
מוסר תועלתני אינו בעל ערך כפי שמציגים אותו. ואם אני מפיק תועלת מפגיעה באחרים יותר מאשר מלהיות "מוסרי", אין בכך שום בעיה. כמובן, כל עוד לא נתפסים.
כך שכל מה שנותר זה רק לבחור קורבן ראוי ולתכנן.. תכנון יסודי מונע בעיות עתידיות. תשאלו את הפרופסור.
