מעבר להרי החושך

הבכי כמעט נעלם

ובבת אחת. 

אולי זאת העייפות

אולי דברים שפשוט צריך לעשות. 

אולי כי הוא יקר ואין ממנו הרבה. 

אני עכשיו כותבת, ושוב הדמעות מאיימות להתפרץ. אחרי שעות שהן לא... אז אולי זה קצת דבילי מה שכתבתי. 

אולי זה בכלל קצת דבילי לכתוב.

כי אי אפשר באמת.

כי לא נגמר באמת.

כי הוא זה שלימד אותי שוב לחלום...

גם כשהחלום כואב. 

ברחו כמה דמעות

קשה לי לבכות בפומבי

מה זה היה?

מה ישאר?

ומה יהיה... 

כבר אמרתי שאני מבולבלת? 

I'm not a man of too many faces
The mask I wear is one

לא יודעת למה ומאיפה זה בא לי. הרי אני לא מסתדרת עם אנגלית אני. אבל לומדת להפסיק לשאול שאלות. 

זאת המנגינה כנראה. והגיטרה. ומשפט אחד שהבנתי ונגע בי.