צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

מעבר להרי החושך

לפני יום. שבת, 18 בינואר 2020, בשעה 23:27

אבל גם אני חייבת לשים קישור. 

כי אין כמו חריימה ואין כמו גפילטע... 

 

לפני שבוע. רביעי, 8 בינואר 2020, בשעה 23:12

אני חושבת שמדי פעם זה יכול לעשות טוב למצברוח. 

ומצאתי מקום נחמד לקבל בו מדי פעם קצת אקשן בשביל הנשמה. 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

מד"א ירושלים Here I come !

לפני שבוע. שני, 6 בינואר 2020, בשעה 16:25

גוגל אתה אכזרי! 

 

אחרי כל מה שעברתי זאת הכתבה שאתה מציע לי לקרוא?!?!? לך לעזה! 

 

https://mobile.mako.co.il/women-women_news/Article-f055c357af9de61026.htm?partner=obarticle

 

(לא. אני לא נאנסתי. ואני לא בעד רצח. אבל לא הייתי מתנגדת אם נניח בעלי היה צועק על מי שהציץ לי) 

לפני 3 שבועות. ראשון, 29 בדצמבר 2019, בשעה 01:31

"ברגע שהוא נושך לך את הפיטמה את ישר מרחיקה אותו מהשד! פעם, פעמיים והוא מפסיק עם זה" 

(קבוצת הפייסבוק של ליגת לה לה צ'ה) 

 

אז מה הגאון שלי קלט? 

שכשנמאס לו לינוק והוא רוצה כבר לזחול ולשחק ברצפה כל מה שהוא צריך לעשות זה לתת לי ביס, עם עדיפות לשן הכי חדשה וחדה. זהו, ככה הוא על הרצפה בלי להתאמץ.

 

אני אוהבת שולטים שיודעים מה הם רוצים.  

לפני 4 שבועות. שבת, 21 בדצמבר 2019, בשעה 20:46


הוא מנסה להתקרב. לפרוץ את החומה שמקיפה את הלב שלי.


אני מצידי פוחדת.


הרי אני בניתי את החומה הזאת, והיתה לכך סיבה טובה שעדיין לא נעלמה. ואין לי איך לדעת אם הוא מנסה לתקרב כדי לרפא לי את הלב הפצוע או כדי להנחית עלי עוד מכה? 

לפני חודש. שישי, 20 בדצמבר 2019, בשעה 09:00

את נלחמת כמו חיה פצועה...

 

האמת? אין תיאור יותר מדוייק. כשלחיה יש בעלים שהיא בוטחת בהם ומרגישה בבית אצלם, יש סיכוי טוב שהיא תתן להם לטפל בפציעות שלה, אבל אם אין לה כאלה, לא כדאי לכם לנסות להתקרב.
תיאור מדוייק.

כן, אני יודע. זה את אמרת אותו פעם.

 

 

 

 

מתגעגעת לימים בהם היית המשענת הכי יציבה בעולם. לימים בהם הרגשתי בטוחה כמו שהכלב של אחי מרגיש אצלו (זוכר כמה זמן זה לקח לו?). 

לפני חודש. שישי, 20 בדצמבר 2019, בשעה 02:03

מכירים את זה שהרב רומז לך שעזבי אותך מפייסבוק, חפשי את החברים שלך במקום אחר, ואת מבינה את הרמז וחוזרת לכלוב?


לא קרה לכם?

לפני חודש. ראשון, 1 בדצמבר 2019, בשעה 01:28

בליל שבת, בעלי בטעות נתקע בי ודרך עלי. 

זה בקושי כאב

(למעשה בלב הוא הוא מכאיב לי הרבה יותר)

 

אבל זה כאב מספיק כדי שהוא יבקש סליחה, ישאל אם אני בסדר וייתן ליטוף ונשיקה. 

 

אתם יודעים כמה זמן לא קיבלתי ממנו ליטוף ונשיקה?!?!?

 

 

 

 

🤔 ואחר כך אני שואלת את עצמי איך הופכים למסוכיסטים 🤔

לפני חודשיים. שלישי, 12 בנובמבר 2019, בשעה 02:03

בעצם הבעיה היא שאין לי גבולות. מישהו פרץ אותם בלי רשות. ואחר כך כולם (עו"סים, פסיכולוגים, רבנים ופסיכיאטרים) הסבירו לי שזה בסדר הפריצה הזאת. שסתם נלחצתי וזאת סתם פירצה קטנה. בכלל לא רואים אותה. זאת אשליה. 

 

ומאז אני מנסה להשיג מחדש את הגבולות האלה. מנסה לבנות חומה עבה וחזקה...

רק הילדים שלי מפריעים לי עם עבודות הבניה. ממיסים  את החומה במחי חיוך. או דמעה קטנה. 

 

 

לפני חודשיים. שני, 11 בנובמבר 2019, בשעה 17:33

איך את רוצה את הכדור קוצים שלך? 

את רוצה קוצים ארוכים או קצרים? 

כדור גדול או קטן? 

קוצים רכים או קשים? 

 

 

 

#שיחה_עם_יד_שרה