לילה טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב סינון
לפני 10 חודשים. יום חמישי, 13 במרץ 2025 בשעה 17:55

מתי אתם מרעישים במגילה?
ב"המן" זה קלאסי.
יש כאלה שמרעישים/מרעישות גם ב"זרש", כנראה פמניסטיות.
שמעתי גם כאלה שהרעישו בסוף, כשאחשורוש שם מס...

ואז אחי סיפר לי שבירושלים, יש כאלה שמרעישים כשמזכירים את "הפרוזים".

פרוזים, למי שלא מכיר, הכוונה לכל אלה שלא גרים בערים מוקפות חומה מימי יהושע בינון. אלה שחוגגים פורים ב-י"ד אדר. בעיקר אלה שהם לא ירושלמים.
הסיבה המשוערת להרעשה הזאת, היא שהרבה מהלא ירושלמים, מגיעים בבוקר שושן פורים לירושלים, כמו איזה דוד חילוני. רק מתחפשים ואוכלים סעודה. בלי להתחייב בשום מצווה ממצוות פורים. וכנראה גם לא רואים להם את הקדושה של פורים על הפנים ביום הזה.

 

ירושלים כבר מזמן לא מוקפת חומה. ומי שגרה כרגע ביישוב מוקף חומה (שמורכבת מגדר חשמלית, מצלמות ומערכת מכ"מים) זאת דווקא אני ולא אחי שגר קרוב ליער ירושלים, ואין דבר שירחיק בינו לבין חיות הבר (מקנאה בו על זה לפעמים), בדיוק כמו בנבואת זכריה פְּרָזוֹת֙ תֵּשֵׁ֣ב יְרֽוּשָׁלִַ֔ם.

 


הפסוק הזה תמיד מזכיר לי שכנראה פעם ישב בירושלים קופירייטר גאון.

איך קוראים ל"חברה העירונית לשיכון ירושלים בע"מ"?

פרזות

ואיך קוראים לתאגיד המים של ירושלים?

הגיחון

 

 

בכולופן היום, כשהירושלמים קראו מגילה במוצאי תענית אסתר, כאחרוני הפרוזים (גיליתם איך זה לצום בקריאת מגילה?), מצאתי את עצמי מזמזמת בשקט ובחיוך מנצח:

 

ולא יכולתי לוותר, אז עוד ביצוע. אולי בעצם ה-ביצוע:

 

 

פרזות תשב ירושלים

 

פורים שמח למוקפים ולאלה שלא

לפני שנה. יום שלישי, 17 בדצמבר 2024 בשעה 19:56

מסתבר שהייתי צריכה להגיע לתיכון רנדומלי בירושלים כדי לגלות שיר שמספר לא מעט ממה ש... ממה שאני.
שיר שהכרתי.
רק אף פעם לא חשבתי על המילים.


(אלוהים, רק שהמחנך של י3 לא כאן 😱)

 

 

 

 

 

 

 

 

 

וגם הימים האלה שהרב קרליבך מדבר עליהם באים

ומה שמעניין שלדעתי הם באים בצורה שונה ממה שחשבתי 

הצמא הכי גדול לדבר ה' הוא דווקא איפה שלכאורה הוא היה אמור להיות. בציבור הדתי. בישיבות... במובן מסויים, שם הוא הכי חסר. בלי לוותר על האמונת חכמים, דבר ה' נעלם לנו בתוך חז"ל ו2000 שנה של תורה שבעל פה. 

 

וזה מתחבר שוב לשיר הראשון

 

הנה האור חוזר
ציור של יום חדש גוזר
אל מול עיני פרחים שוזר
אני רוצה לחיות

 

זה יותר מסתדר לי עם דבר ה'... 

 

 

 

לילה טוב, במיוחד לחופרים ולחופרות 😇

לפני שנה. יום רביעי, 20 בנובמבר 2024 בשעה 19:31

מתלבטת מה יותר מדוייק

 

 

 

בכולופן הכרתי אליפלט כזה. 

שאין לו אופי אפילו במיל. 

 

קשה לחיות עם אליפלט... 

רציתי

ניסיתי

 

וחוששת שנכשלתי

 

 

 

 

ה"אליפלט" שלי לא מת. 

שאלוהים ישמור אותו. 

קשה להסתדר בעולם כשאין אופי אפילו במיל. 

 

אני הולכת. ודואגת (כמו שדואגים לילד קטן) 

ובוכה וכואבת

מבְּלִי דַעַת מַדּוּעַ וְכֵיצַד וּבְשֶׁל מַה זֶּה וְאֵיךְ.

 

נדמה לי שזה הביצוע שעושה לי את זה 

 

לפני שנה. יום חמישי, 24 באוקטובר 2024 בשעה 20:43

בפוסט הזה

כמה יפה וכמה מסובך... 

לפני שנה. יום רביעי, 2 באוקטובר 2024 בשעה 11:12

יום הדין היה לי משהו קצת מבלבל:

זה יום של משפט

אבל זה חג

 

משהו קצת לא מסתדר עם זה ביחד... 

 

עד שהגעתי לאסיפת הורים. 

לא של הבת החנונית. של זאת שלא אוהבת ללמוד. 

חייבת לציין שידעתי מה מצפה לי ובאמת פחדתי... גם היא פחדה. 

 

אבל השיחה עם המחנכת לא היתה שיחת נזיפה. 

ממש ישבנו ביחד וחשבנו איך לעזור לילדה לצמוח ולפרוח ולגדול. ממה אפשר להרפות? על מה עדיף להקפיד? מה ידרבן אותה? 

 

יצאתי מהאסיפת הורים בהרגשה שיש מורה שאוהבת את הבת שלי. כמה טוב וכיף שיש מורה כזאת, שאכפת לה... 

 

 

אני מאמינה שמחר האל/ה'/היקום (תקראו לזה איך שתרצו) ישבו בדיוק כמו המחנכת של הבת שלי ויחשבו מה הכי יעזור לנו לגדול ולהתפתח. זה הזמן שלנו גם לחשוב עם עצמנו מה יעשה את זה, אולי ככה יהיה יותר קל, ולא נזדקק לכאפות חזקות. (ואם זה מה שעוזר לנו, נוכל לקבל את הכאפות יותר בהבנה. הן יעזרו יותר) 

 

היתה שנה מטורללת

אצלי גם במישור האישי וגם כמובן במישור הלאומי... 

 

אז מאחלת לכולנו שתכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה. שתהיה שנה טובה, ושכולם יגיעו כבר הביתה

לפני שנה. יום ראשון, 14 ביולי 2024 בשעה 20:44

1. יש מצב שטראמפ ביים את ניסיון ההתנקשות? 

נראה לי זה מסית את התשומת לב מהבעייתיות שלו למקומות אחרים... 

2. להבדיל, בסדרת קיץ המגזרית לילדים, פרק 6, בערך מדקה 8... הקטע עם ה42 זה מחווה להורים, או ממש עוד ערך שאנחנו רוצים לחנך עליו את הילדים? 🙃

 

 

 

לפני שנה. יום שני, 13 במאי 2024 בשעה 21:27

זה מוזר. 

הבוקר כולם זכרו את אלה שנהרגו במלחמה. אבל איכשהו כשהערב יורד, כמו כל שנה, אני נזכרת בשכן שלי. שנהרג סתם ככה, בלי שמישהו רצח אותו בכוונה. 

 

נזכרת בפעם האחרונה שהוא חגג עצמאות. שבא לבקר והבן שלו במנשא. 

 

והוא חסר לי

והשיר הזה כל שנה מזכיר לי אותו. או אולי בעצם הפוך, נזכרת בו ואז בשיר. זה שיר של שכול, אבל לא של מלחמה. 

 

ועכשיו עם השיר נזכרת בכל מי ומה שחסר לי. 

אנשים שפה איתנו על כדור הארץ, אבל רחוקים... 

השכנה (האלמנה של מי שהזכרתי למעלה) שאהבתי ועכשיו גרה רחוק. 

ומי שתל אביב עדיין ריקה לי בלעדיו. וגם הוא פשוט בארץ אחרת. 

 

והיום גיליתי שגם אני קצת חסרה לי. 

 

 

 

ואני פוחדת לחשוב על אלה שפה ממש קרוב, אבל גם ממש רחוק, בעזה. 

שיהיה יום עצמאות שמח, כמה שאפשר... 

 

 

לפני שנה. יום רביעי, 1 במאי 2024 בשעה 5:58

וכבר לא נשאר לי כח לכתוב משהו שנון או מצחיק. או סתם אנקדוטה היסטורית. 

תוהה אם הייתי נולדת בקיבוץ שלי בתקופה אחרת הייתי לובשת חולצה לבנה או אדומה? 

ואם אמרו תחנון בבית כנסת? 

 

מיואשת מכל העולם. מהקיבוץ שלי. מהקיבוצים בכלל. מההתנחלויות. מהעיר לא היו לי אף פעם ציפיות אז לא התייאשתי. 

 

 

נראה לי אני שייכת לתקופה אחרת. עוד לפני שחגגו את ה1 במאי. 

 

 

חג שמח עד כמה שאפשר למי שנוהג

לפני שנה. יום רביעי, 28 בפברואר 2024 בשעה 19:33

ואִם לִבָּתךָ עֲרֵלָה
ויָפְיִי לֹא יַקְסִימְךָ,
סוּרָה מִנִּי סוּרָה, הֲרֵינִי לְךָ אֲסוּרָה

(הרב קוק) 

לפני שנתיים. יום חמישי, 11 בינואר 2024 בשעה 20:14