בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

מעבר להרי החושך

לפני 11 חודשים. 24 באפריל 2023 בשעה 19:42

מן ערב שכזה.
השירים הכי יפים ברדיו.

לא הלכתי לטקס השנה.
הבחור הצעיר שלי נרדם ונשארתי בבית.

והצטערתי שאני לא בבית.
לא בבית שבמקרה גרה בו עכשיו, הכוונה לבית. איפה שגדלתי. איפה שחלק אולי כבר פחות רוצים אותי אבל כמו הרבה אחים שלי, זה עדיין הבית שלנו.
בני השכבות גיל של... בטח יבואו מחר כולם. לפחות אלה של זה שנהרג בצוק איתן. החברים של ההוא ממלחמת יום כיפור בטח לא כולם...
ולבנון. לעזעזאל עם לבנון. עוד לפני ששמענו בחדשות שמענו מסוקים. אמא ידעה לזהות את הכיוון וידעה אם צריך להדליק את הרדיו...
השכנה של ההורים שלי נפטרה בפסח האחרון. וסוף סוף תפגוש את הבן שלה. אהבתי אותה. היא לימדה אותנו אומנות ואני חייבת לה המון... ובעיקר את היכולת להעז ולנסות.

 

 


הנשיא בטלויזיה דיבר על אחדות...

אני גרה בתוך מלחמה.
מניחה שחלקכם חושבים שבגללי יש לנו מלחמות. חלקכם אולי חושבים כמו מי שגר כאן, ש'אם יש ירושלים עברית...' זה בזכות אלה שישבו ויושבים כאן.

 

כבר לא יודעת אם רוצה לגור כאן.
לאו דווקא בגלל המלחמות.

 

בינתיים, חובשת.
טיפלתי בפצועים בלי הבדלי דת/גזע/מין ואזרחות. מחייכת כשרואה את הצוות שהגיע מרחוק עם קסדה ושכפצ.

 

 

 

לילד שלי, בטח כמו הרבה אמהות פה, מנסה להבטיח שעד שיגדל כבר לא יצטרכו צבא... ליתר ביטחון יחד עם זה שמנסה להכחיד אופנועים מהתודעה שלו (שריטות של חובשים), מטפטפת לו ש8200 זה אחל'ה.

 

 

 

 


והנה אני שוב.
כותבת את עצמי לדעת.
אולי כי היום הזה כבד לי מדי. גדול עלי.
מנסה להפעיל פרוטקציות כדי לעלות משמרת בוקר מחר. פשוט כדי לברוח...

 

 

 

שמרו על עצמכם

לפני שנה. 28 בפברואר 2023 בשעה 7:53

באתי לכתוב את הכותרת והפלאפון בא להשלים לי אוטומטית את הכותרת הקודמת שכתבתי כאן שהתחילה ב'על'. 

'על שבר בת עמי' 

האמת שגם היא הולמת כנראה, אבל מסתבר שכבר השתמשתי בה כאן. 

 

אז אשתמש שוב ב'על סף' כדי להגיד שחוששת שאנחנו על סף חורבן. 

וזה לא כי הביביסטים צודקים, ולא כי החרדים צודקים. וגם לא כי השמאלנים צודקים. ולא כי בעיירות הפיתוח צודקים ולא כי ההיטקיסטים צודקים... 

 

זה כי ההיסטוריונים צודקים. 

 

ועד שאנחנו לא נלמד את השיעור, ההיסטוריה תחזור על עצמה שוב ושוב. לא תהיה לה ברירה. 

 

 

 

ואני, לפעמים נדמה לי שאלוהים הביא עלי כל כך הרבה סערות אישיות, כדי שפחות אראה וארגיש מה קורה לנו כעם. כי אם היה לי פנאי נפשי לראות, כנראה זה היה קורע לי את הלב. 

 

 

 

לפני שנה. 14 בפברואר 2023 בשעה 4:26

קיבלתי קורס 60. 

מעבירה שיעור טראומה

מביאה קסדה, צווארון, רצועות ולוח גב. 

עוד לפני שמתחילה לדבר אחת החניכות רואה את הציוד: 

"אני רוצה שתקשרו אותי!!!"

 

🤔

🤪

לפני שנה. 4 בפברואר 2023 בשעה 20:29

חושך
לילה
הקפצה
אמבולנס.

אנחנו בדרך לחבירה עם הסהר האדום.
תאונת דרכים.

אני חובשת עם נהג נחמד שמזמן לא פגשתי.
מנצלת את הנסיעה הקצרה להתעדכן ולעדכן מה נשמע.
מספיקה לזרוק משפט שהשיחה על הפגיעות מיניות שהיתה אתמול בהשתלמות, היתה קשה ומציפה.

זהו. הגענו.
פצוע עם חשד לחבלת ראש (חבלה חיצונית היתה לו בטוח. השאלה היא כמה קשה היה המצב בפנים). וסליחה על הגזענות, אבל השפה הראשונה שלו כנראה היתה ערבית.

יצאנו לדרך.
מדדים.
מנסה לתשאל מה שמצליחה.
רוצה לכתוב בטאבלט.

והנהג אמבולנס, שלמעשה הוא גם המפקד שלי כרגע, כל רגע קורא לי. מדבר בשקט (כאילו הוא לא יודע שבאמבולנס שלנו לא שומעים מאחורה אם לא צועקים). שואל שוב שאלות. מבקש שאת הטאבלט אני אכתוב כשאני על הכיסא פרמדיק...

ואז נפל לי האסימון:
הוא לא רצה להשאיר אותי לבד עם הפצוע.
הוא רצה שארגיש שהוא דואג.
שארגיש שאני לא לבד...

כל כך התרגלתי שאין בסביבה הקרובה אנשים שרואים אותי, שלקח לי זמן להבין.
(יש אנשים שאכפת להם ורואים אותי. אבל הם לא בסביבה הקרובה ביומיום)

 

אני ממש מקווה שאתה לא נמצא פה (כי מגיע לך חיים קלים יותר) אבל תודה נהג יקר, שהזכרת לי מה זה שרואים אותך. ששמים לב. שאכפת ממך...

לפני שנה. 23 בינואר 2023 בשעה 21:43

מלבד זה שמד"א הם מעסיק שאוהב אמממ... אני אהיה עדינה ואגיד שהם לא פוחדים לסחוט את העובדים מעל ומעבר (ואין מילת ביטחון. ניסיתי היום), הייתי עדה לא מזמן לדיון המשעשע איך אומרים "כונן" בנקבה... 

 

 

😅🤪

 

לילה טוב 

לפני שנה. 8 בינואר 2023 בשעה 19:25

שהיום יום הולדת של אחי התאום... 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

זה עוזר לי לחמוק מההתמודדות עם העובדה... שגם אני גדלתי בשנה. 

 

 

לפני שנה. 21 באוקטובר 2022 בשעה 14:18

אני יודעת. זה שיר של תל אביב. 

אבל בכל זאת נדמה שכתבו אותו גם על הטיול הקסום שהיה לי הבוקר בירושלים. 

הוא נגמר קצת כואב עם התקף שיעול שלי שלא איפשר לי לדבר, אבל לפניכן היה גם חלק קסום. 

 

 

 

 

שבת שלום

לפני שנה. 6 באוקטובר 2022 בשעה 11:09

 

אני חושבת שכותבת את זה כל שנה, אבל כותבת מחדש. וכל שנה הנשמה שלי בוכה את זה קצת אחרת:

 

היה לי טוב ביום כיפור.
התנתקתי מהעולם הזה. הרגשתי את אלוהים. לאט לאט כל הבעיות נעלמו.
עד הבוקר כבר שכחתי שאני מכורה לשוקולד.
מחשבות על מין גם ככה עושות לי רע בזמן האחרון.

הרגשתי כאילו אלוהים בחיבוק אוהב באמת, מעלים ממני את כל החטאים והתאוות, ושאני שוב תמימה כמו ילדה קטנה.


כמה הייתי רוצה להישאר שם במקום הזה.

כמה קל נניח לנוצרים. מי שאוהבת ככה יכולה להיות נזירה. להיות כל היום מנותקת ורחוקה מהחטא, קרובה לאלוהים...


אבל מאיתנו מצפים ליותר. מצפים ממנו לחיות חיים שלמים. להנות מהחיים! ויחד עם זה להישאר קדושים וטהורים.

וזה כבר הרבה יותר מורכב ומסובך. וגם מצריך דיוק מטורף. כי אם משהו לא מדוייק בשילוב המוטרף הזה, זה פשוט לא ילך. הפזאל לא ייצא טוב.

 

 


אולי משהו לא מדוייק אצלי.

 

לפני שנה. 11 בספטמבר 2022 בשעה 11:20

דלקת בעין

 

ואני אף פעם לא אדע אם זה בכיתי יותר מדי או מעט מדי 

לפני שנה. 31 באוגוסט 2022 בשעה 21:33

כמו שיש ראש השנה לאילנות, יש גם ראש השנה ללימודים. והוא בתאריך לועזי. למרות שהוא ראש השנה גם של הלימוד תורה. 

 

ובתור דוסית מצויה, זה הזמן שלי להתפלל... 

רק שיאהבו, שיסתקרנו, שלא תהרס להם חדוות הגילוי והלימוד. שיהיה להם מתוק ונעים. ושיאהבו את עצמם. הכי חשוב שיאהבו את עצמם... ככה יהיה להם כח לשנה שלמה של לימודים. 

 

 

הדמעות שלי חסומות. 

אני אחרי יום מטורלל. 

חבל, כי כשבוכה באמת אני מתפללת

 

 

לפני שנתיים, כשפירסמו את הביצוע המרגש הזה, הנסיכה שלי התחילה כיתה א. אז השיר הזה הוא גם לכבודה: 

 

 

 

 

אז שתהיה שנה טובה