מעבר להרי החושך

מי אתם האנשים שמבקשים ממני להדגים חסם עורקים על החניכים בהשתלמות? 

אמרתי בעדינות שאני לא סדיסטית (אני באמת לא) אבל בפעם הבאה אני אשלח אתכם לדאנג'ן וזהו 🤷🏻‍♀️

מה שקורס כזה מוציא מאנשים 🤦🏻‍♀️

לא. אני לא בתל אביב...

אבל השבוע כמעט מצאתי את עצמי בבית לחם.

בסוף הגעתי לבית ג'אלא, אבל מי סופר? 

ובכל זאת, כמו שאפשר לשמוע בהסבר שבתחילת הקטע, השיר שייך ללילות לבנים בתל אביב, לא פחות, ואולי אפילו יותר, ממה ששייך לבית לחם. 

תהנו

למי שחוגג... 

באתי לכתוב לכבוד ה1 במאי, וקולטת שגם פסח שני 🫣

נראה לי שהשיר הזה מתאים לשניהם: 

(ואפילו ווקאלי לספירת העומר) 

חג חרות וחלומות שמח

חול המועד סוכות

מעמיסה את הילדים, עם המון תיקים ומזוודות, נוסעים לדודים ברמת הגולן. 

הרכב כבד, אבל ממש התחשק לי לטייל בדרך, ובעיקר להעביר לילדים שיעור קטן בגיאוגרפיה. 

מחפשת מקום בו אפשר לתצפת על משולש הגבולות: 

ישראל ירדן וסוריה. 

ואם אפשר שיהיה גם מעיין לטבול את הרגליים. 

גוגל, משפחה וחברים, וויז, ויצאנו לדרך. 

בהזדמנות אספר איך זה לעלות לגולן מהכיוון של חמת גדר (נוף מטורף. אתגר נהיגה עם גיר ידני ורכב עמוס) ולמה נכנסתי למעיין עם שמלת ג'ינס (סיכמתי עם הילדים שרק הרגליים 🤦🏻‍♀️)

אבל אחרי שחזרתי לרכב רטובה הרבה יותר ממה שתכננתי, רצינו לראות קצת יותר טוב את המשולש גבולות ובכלל את הנוף המטריף שיש שם. (הירמוך ונחל רוקד). 

אז הגענו לתצפית מסודרת ויפה. 

לזכר חייל שנהרג בחרבות ברזל. 

בנובמבר 23

די בהתחלה. 

ואבא שלו היה שם. 

לא קרוב ליום הזיכרון שלו

לא קרוב ליום הזיכרון

גם לא קרוב לבית

הם בכלל מפרדס חנה

אז ביקשנו הסבר

ושמענו על גיאוגרפיה (כמו שרציתי) 

וגם על למה ליד קיבוץ מיצר

וגם על ינון תמיר, הבן שלו

אם תבואו ותלחצו על הכפתור, תוכלו לשמוע הקלטה של שיר מתוק עצוב, בקול של מי שכבר לא יהפוך לזמר. 

בשביל מי שעדיין אין לו דודים ברמת הגולן, שמה פה קישור, לשיר וגם למידע על התצפית. 

אם נוסעים לגולן, חוץ מהנסיעה המטורללת מכיוון חמת גדר והירמוך, מציעה ללכת לתצפית הזאת. מעניין ויפה שם. יש מעיין לא רחוק. 

מצפור ינון תמיר - תיירות גולן

(שואלת את עצמי אם זה סוג של פומו שגורם לי לכתוב היום, כי יש עוד חלל שבכלל לא הכרתי אבל פגשתי במוות שלו שרציתי לכתוב עליו. אבל זה לא יום לפומו 🤦🏻‍♀️)

סעו בזהירות ושמרו על עצמכם

O+

כי אני לא יודעת אם אני חתיכה, אבל הוריד שלי ללא ספק חתיך ממש. יש לי אישור על זה מבנק הדם 😇

כשבסופר יש הכי הרבה שוקולד 85% ואת צריכה במינימום 90. 

ואז את עושה נהיגה לילית וארוכה עם קריז 🤷🏻‍♀️

לפחות ברי סחרוף שומר אותך ערה כל הדרך. 

אז למה לא כל יום שבת? 

לילות מטורללים גם לכם... 

לילה טוב

שנה שעברה דמיינתי את ראש השנה כמו אסיפת הורים. יושבים יחד, המחנכת, ההורים, היועצת והמנהלת... וחושבים איך לעזור לילד להתקדם. בכיתות הגבוהות גם התלמיד מצטרף.

השנה מדמיינת אותו כמו בדיון מפקדים בכניסה לשדה קרב. והרמטכ"ל מגיע. פוגש את החיילים העייפים, רואה את מה שעשו ואת מה שצריך...

אני בוגרת שירות לאומי.
לא השתתפתי במלחמה.
אז לא יודעת איך זה נראה.

אבל מותשת.

ואני במלחמה שלי
ויש עוד דרך
ויש לאן להגיע

אבל לפעמים זה מרגיש כמו שדה קרב.
וזה לא מקום נשי. ואני פוחדת על הילדים. אבל אין לי ברירה.

אולי לא אכתוב על מקום שלא מכירה אישית.
אז לא רמטכ"ל באיזה ישב"צ בשדה קרב.

אולי במקום אכתוב על יום במד"א-קורונה. (חכו. האבולה בדרך 😅)

העומס. העבודה הלא נגמרת.
והעלייה בתחלואה.
והעומס בבית חולים.
והעומס על הדוגמים שנשארו, אלה שלא חולים בבית. או יושבים שבעה על... (כן. זוכרת דוגמת שהדביקה בן משפחה בקורונה וזה נגמר רע)

ולרגע כשמחלקת תקשוב שוב כפתה עלינו הפסקה (זה יצר אחר כך עומס מטורלל, אבל הפסקה זה לפעמים טוב) הגיע המנהל מרחב ובדק מה איתנו, ואיך אפשר לעזור.
ואז הוא הוריד מהמשרדים את האלה עם הדרגות. ועבדנו כולנו ביחד.

אז כזה
כשאני עייפה וכמעט מיואשת
ואין לי מושג איך הכל ייגמר
והכל נראה בלאגן ומלא בבוץ
גם בחיים שלנו כעם, וגם בחיים האישיים שלי...

אין לי ספק שהוא בא
ובודק מי מותש
וכמה
ואיך אפשר לעזור
ומקשיב ומעודד
ועובד איתנו ביחד

ככה מרגיש לי "יום הדין" מחר

ברמה האישית יש לי הרבה מה לעשות ולעבוד ולתקן, וגם לקוות ולהתפלל...

וברמה הלאומית, מאחלת לנו שקט ושלווה. שהחדשות הכי סוערות יהיו על הבגרות במתמטיקה (כשאני סיימתי עם שלי בדיוק פרצה מלחמה 🤫🤦🏻‍♀️). ושהחטופים יחזרו כבר הביתה.

במד"א מאחלים לנו שנפנה רק יולדות, אז גם עם זה מסכימה. יולדות ואבטחות של הופעות (את משחקי הכדורגל מוכנה למסור לחובבי הז'אנר)

יש לי גם הרבה מה להודות על השנה שחלפה, ובכל זאת רוצה שבשנה שמגיעה יהיה טוב ומתוק יותר. ומואר... 

שתהיה שנה טובה ומתוקה

_{יצא לי דביק כזה, נכון?
לפעמים זה מעצבן אותי סגנון כזה דביקי. משהו מרגיש לא אמיתי. לא מחובר למציאות.
אבל הפעם זה החיים עצמם, והם לא השאירו לי ברירה אלא להיות כזה גוש דבק.}

_{אני לא אגיד שנה דבש, דבש עושה לי כאבי בטן 🤪}

_{שנה טובה}

אז נתפס הגב ועקצתי יום חופש 🫣

(אם לא היה נתפס הייתי מחליפה עם אתמול. אבל אתמול לא יכולתי כמעט לעמוד)

ובכיתי כל הדרך... 

זה ראש השנה היום

זה זמן לתפילות... 

שתהיה שנה פוריה ומתוקה

_{כמו יוכבד או מרים}

אני מבולבלת, ולמרות שאני נשלטת/מזוכיסטית/... 

כשזה מגיע לרכב מסתבר שאני חולת שליטה

ונוהגת על רכב ידני

זהו. אמרתי את זה

שוב שיכורה ולא מיין
זאת העייפות
אלה הטראומות שהתעוררו, כאילו מישהו למעלה ליקט את כל הטריגרים ולחץ.
זה היגון
זה העומס של אוגוסט
אלה הזכרונות הנעימים שמציפים אותי בתשוקה מבלבלת, ברצון לחיות, ובשאלות. כבר לא שואלת למה. שואלת איך. אולי גם זאת כבר לא שאלה נכונה. לפעמים שואלת מה, וגם לזה אין תשובות.
לפעמים לא שואלת, רק מתבוננת מהצד, מנותקת מהמתרחש וסקרנית.

בחיפוש מתמיד
והלכתי לי לאיבוד
הדרך שורטת
שוחקת
מטשטשת...
היא משנה אותנו

יום אחד כשאכלנו הרבה חול בקצה של איזה שטח אש (איך אני תמיד מוצאת את עצמי במקומות כאלה 😅🤦🏻‍♀️) אמרתי לעצמי שמהקושי הפיזי מגלים מי אנחנו באמת.
את השיעור הכי טוב בפסיכולוגיה ובאנתרופולוגיה מקבלים בימים כאלה, (או לפחות ככה חשבתי) אם רק מצליחים לפתוח ת'עניים מבעד לאבק ולשמש הקופחת.

ראינו מה זאת רעות
למי יש מוסר עבודה
למי יש כח רצון ולמי סיבולת גבוהה

ואת עצמנו?

אני התאהבתי אז בדם, יזע ודמעות, במיוחד כשהם מטובלים באבק.
או לפחות חשבתי שמתאהבת.
מה אני בכלל מבינה באהבה

ומה חיפשתי שם בהרים?
אוהבת בני אדם או אדמה?
ומה בכלל מבינה על אדמה. על אהבה.

גם את בני האדם חיפשתי
וכמו שלמדתי שם בחום
הכי טוב למצוא אותם על הקצה...

מאז פוגשת בני אדם על הקצה, ובין לבין כנראה הולכת לאיבוד.

בלבלתי אתכם?
עד אתמול בצהריים חשבתי שאני הכי רחוקה מלהיות מבולבלת.

היום מבינה שיש מצב שהתברברתי
שיש מקומות שלא יעזרו גי פי אסים. השדה המגנטי מאיים על המצפן.
ותנו לי רק לנוח על האדמה ולהירגע.
שבילים כבר מזמן אין בדרך שלי, ויתרנו עליהם כבר בשנה א.

זוכר מה שאמרתי על חורים שחורים, זוללי אנרגיה? שבוע שעבר כששמעתי בפעם המיליון את הסרט (כבר נמאס להסתכל) על החלל במוזיאון המדע, קלטתי שחורים שחורים זה לא ריק, זאת עוצמה מטורפת. אבל התוצאה היא אותה תוצאה 😥
אתה מתרחק מחורים שחורים? שומר על עצמך?
בינתיים מנסה לעשות את הבלתי אפשרי ולהפוך את החור שחור לכוכב.
נראה לי צריכה להתחיל מהמרכז...
אבל ללכת נגד הטבע זה גם לאבד את עצמי. את הדרך
אולי לא ליצור יש מאין. אולי לא להפוך.
אולי פשוט ללדת
מחדש

(שניה לפני שהייאוש משתלט שוב. זוכר איך הצלת אותי על סף מוות? היום מסתובבת בין חובשים ופרמדיקים. בספק אם מישהו מהם היה שם לב, עוצר, ומנסה לעשות החייאה)

לא יודעת
אני לא יודעת

^{כמה טוב שלא יודעת}