מעבר להרי החושך

Synt​(נשלטת) - אוף, נשמע כואב נורא. מצטערת בשבילך }{

לגבי המשפט האחרון, למרות שזה הכי מובן לי (אמהות ואשמה יד ביד, תמיד), לא חושבת שזה הוגן להאשים את עצמך ברצון להרגיש, לקבל, להתמלא, לאהוב. גם כשאת אמא, את עדיין את. עם הצרכים שלך והרצונות שלך ומי שאת.
אלו התשובות שאני עונה לעצמי (לא יודעת אם יעבדו גם בשבילך, אבל מנסה -) הקלישאה ש'כשטוב לאמא, טוב גם לילדים' נכונה בעיני. זה מרגיש אחרת, להיות אמא כשאת בטוב ופורחת ושמחה ומלאה במה שאת צריכה, כאדם. המקומות הקשים אלו כשפחות טוב, ואז זו גם למידה ותהליך, איך וכמה אפשר לגייס את עצמנו בשבילם. וכמה מותר לנו גם להיות בלואו שלנו, איתם ומולם. כי זה אנושי ובריא להרגיש עצב וכאב, לדבר אותו, לתת לו מקום. בצורה מאוזנת ושלא תפגע במקום הבטוח שלהם, אבל כן. עדיין. אני חושבת.
ויש בזה גם מעבר לצורך שלנו, ללמד אותם שאנחנו מגדלות ורואות ודואגות גם לעצמנו, ומשתדלות שזה לא יבוא על חשבונם אלא בשבילם, גם. אבל בשבילנו, גם.
וזה הכי קשה להצליח בזה ולאסוף את עצמנו במקומות הכואבים (למרות שזה גם מקל, שיש בשביל מי. כשאנחנו לא מרגישות סיבה מספיק טובה), אבל אני לגמרי אומרת את זה גם לעצמי.
מותר לנו. מותר גם להרגיש פחות אשמות, תמיד.

וסליחה שחפרתי, נגעת לי במקומות.
מקווה שהכאב יפחת ותרגישי טוב יותר. חיבוק וזה? :)

מבולבלת88{נשואה} - את צודקת.
אבל הוא התרחק כדי שאוכל לשמור על הילדים...
זה מסובך.

ותודה. כתבת אמיתי ויפה.

יולי Yuli​(לא בעסק){טדי} - לחיות זה לא אגואיסטי.

סורי, אני לא יודעת מה קרה בדיוק אבל חושבת שלסכן את הלב שלך היא זכות בסיסית.
ולדעת שלאמא יש חיים זה לא הדבר הכי גרוע שיכול לקרות לילד.

מבולבלת88{נשואה} - תודה. זה לא פשוט לי. כי בסוף הילדים קודמים... ואם אני לא אהיה חזקה מי ישמור עליהם? אבל זה באמת סיפור סבוך. לא יכולה לספר הכל.
ושוב תודה!

טייגר 5 - שתהיה לך התבונה לקבל מאלה שנגעת בהם, ולא מהאופורטוניסטים כאן שרואים בך טרף קל ורוצים לשלוט בך או להצליף או לטמא אותך בחרא שלהם...שמרי נפשך מאד במיוחד מאלה שיציעו לך תהליך ובלה בלה בלה...יש כאן מניאקים שאורבים למצוקה כמו שלך היי חזקה אשה