לפני 6 שנים. 25 במאי 2018 בשעה 10:53
היתה לי תקופה שקטה כזאת.
הייתי מן מת מהלך.
לא רציתי, לא הרגשתי, לא חלמתי...
והיה לי טוב עם זה.
שקט...
אולי זאת דממת מוות, אבל הויי, כמה טוב זה שקט.
שוקולד, קנדי קראש... משהו קר ומתוק לשתות.
פשוט.
שקט.
רגוע.
שלו.
זה היה כל כך נעים...
אז אני לא מבינה מה קרה ללב שלי. למה הוא פתאום התעורר? מישהו ניסה להעיר אותו? למה הוא עושה לי את זה? ובכלל, מי עושה את זה? אני בטוח לא. אני כל כך נהניתי מהשקט שלי...
מרגישה שסערה מתקרבת. הלוואי שאצליח לשים את האצבע במקום המתאים בסכר. הלוואי שהיא תגמר בטוב. הלוואי שכבר תגמר.
