לפני 9 שנים. 10 בספטמבר 2014 בשעה 5:12
אני נהנה לקרוא את הבלוג שלך.
לפרקים את דוחה אותי ולפרקים אחרים את משחררת את השור האדום שכלוא עמוק בפנים
אני כבר לא הילדון היפיוף שהייתי כשהייתי בעת שנחשפתי לעולם הזה
אז, הייתי נבוך מכמה דיסונאנס קיים בין המראה הנקי ככ לבין המחשבות המלוכלכות ככ שרק מחכות להשתחרר.
הגיל, ולדעתי אובדן השיער עשו עימי חסד וקרבו את המראה למחשבות.
אבל בתוך תוכי אני עדיין מסתייג מהמחשבות שלי, עדיין חושב שצריך להחביא הכל,
ורק, בחדרי חדרים, לתת דרור להכל, ולהשתחרר. לעוף.
את ממש בנויה לזה. זונה משוחררת שרק חולמת על מי ואיך יעשו אותך וכמה הכל יהייה כוחני ומלוכלך ובעיקר בעיקר,
טבעי.
כי זה טבעי שבן לוקח בת.
כי זה טבעי לכבוש.
טבעי לשלוט.
וזה טבעי שאת מתחברת לזה.
מהדק את העניבה, מנער את הראש ויוצא לשגרת יומי.