אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

דקויות

זה לא משחק, זו מציאות
המבט האחר, החדירה לעומק
הגישה השונה למציאות
הזחילה במעלה העצבים...
אל תוככי המוח האנושי,
אל סף הכאב
לפני 18 שנים. 15 בדצמבר 2005 בשעה 14:21

מי אמר שזה עוצר כאן..
מי אמר שזה עוצר שם..
מי אמר שזה הגבול?
מי אמר שזה מסוכן..

מי אמר מה מותר..
מי אמר מה אסור..
מי אמר מה נחוץ..
ומי אמר מה דרוש..

אז שמעתי..אמרתם..
שמעתי ..אמרת..
שמעתי הפנמתי..
שמעתי..

והיום אני בוחן כל דבר.
בעיניים הבוחנות שלי.
חודר נוגע מבקר חותר..
למקומות שלא נראים ..
למקומות בהם את..
סגורה בעולמך.
למקומות ..
שהם העולם שלי..

ואת..

חלק בלתי נפרד ממנו.






זרה מוכרת - חבר יקר שלי,

כמה נפלא לקרוא אותך חווה
כמה מרגש לקרוא אותך מרגיש

כמה טוב לקרוא אותך... נקודה.

}{
לפני 18 שנים
כמהה לאהבתך - לחבר של ממתין בסבלנות
לא כל מי שחבר...מכיר באמת את פרצופו של חברו
ממלאת פי במים
אלמונית
לפני 18 שנים
כמהה לאהבתך - חבר-חברה
לפני 18 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י