דקויות

אני רוצה אותה יותר..
חודר לכל חור בחייה...
מכיר אותה כשהיא קמה..
יודע מה עובר עליה..
מלווה אותה בעבודה.
מלווה אותה בשגרת יומה..
מצלצול הבוקר היומי לשמוע ולהשמיע..
דרך המשך היום בפון..
ובחזרה בבית..

וכל כולה אצלי במחשבה..
טלפתיה בחשיבה..
ברגע המשלוח..
ברגע הכתיבה..
ברגע הצילצול..

ואני מושך ומותח את הגבולות
עוד ועוד..
חודר עמוק יותר..לנבכי הנשמה..
ואולי להפוך את עורה..

והשאלה היא..
היכן הוא הגבול..
האם זה אפשרי בכלל..
לרצות ולעצור?
איפה שהוא?

לא!!