סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

דקויות

זה לא משחק, זו מציאות
המבט האחר, החדירה לעומק
הגישה השונה למציאות
הזחילה במעלה העצבים...
אל תוככי המוח האנושי,
אל סף הכאב
לפני 18 שנים. 7 בנובמבר 2006 בשעה 12:57

יושבים שנינו בבית הקפה.
מלצרית בלונדה..שיער אסוף
קעקוע צבעוני לאורך צוארה מאחור
את יושבת מולי מחייכת

אני מכיר את הבעת הפנים הזו.
ושואל את השאלה המובנת מאליה.
יש לך עוד קעקועים?
עונה המלצרית כן עוד שניים
כאן וכאן מראה באצבעה על ישבנה הקטנטן
המכוסה בג'ינס נמוך
שחריץ ישבנה מציץ מתוכו.

תראי לה..אני אומר לה ומצביע לעברך
היא מחייכת והולכת לדרכה.
אני יודע שאת רוצה אותה
תסתכלי על הצדודית שלה
טוסיק קטן.
שדיים גדולים.

את מנסה להבין אותה.
את צורת חשיבתה.
אני מנסה להבין אותך..
קבלי אותה כמו שהיא
היא סקסית
היא זמינה.
היא טעימה.

קחי אותה..
ניקח ביחד
היא תמצוץ לך את הפטמות..
כשאני אצליף בישבנך.
היא תכה בך..
כשאהיה איתה..

שתקנאי עד עמקי נשמתך.

ואחר כך..
תציירי באצבעך.
את הקעקוע.





לי-אורה - יאמי....אני מקנאת....
עוד מעט יומולדת.... : )
לפני 18 שנים
ילדה אסור ילדה מותר​(נשלטת) - עשה לי עצוב.
לפני 18 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י