לפני 8 שנים. 4 בינואר 2016 בשעה 9:25
שלושה שוטים של הנוזל המוזהב שלך מונחים מולי.
אני כורעת מולם. התחת גבוה באוויר.
אתה ננעץ בחוזקה. ללא רחמים.
מתחילים...
אחד דום..
שתיים דום..
שלוש דום..
הגב מתחיל לבעור. אתה ממשיך לבעול.
את העשירי בקושי הצלחתי להגות.
הפוגה קלה רק בכדי שארוקן שוט אחד לגרוני.
כל היסוס זה הוספת הצלפות. כמה? כמה שהאדון יחליט באותו הרגע.
הנוזל שוטף את גרוני. מחטא אותו.
ממשיכים..
אחת עשרה דום..
שתיים עשרה דום..
שלוש עשרה דום..
חם לי. בכל הגוף.
הגב בוער, חם וצורב.
הכוס בוער, חם ונוטף.
עשרים דום..אמרתי והתפתלתי כשננעצת בחוזקה כאילו מקרב אותי עוד טיפה לשוט..
לגמתי מהר. לא הייתי מסוגלת לחשוב על עוד הצלפות
עשרים ואחת דום..
עשרים ושתיים דום..
הדמעות התחילו..הקול רעד. הפכת נוקשה ותובעני יותר.
שלושים דום..התייפחתי ממש ולגמתי שוט אחרון מהול בדמעות, מליחות אחת נמהלת במליחות אחרת.
עמדת יפה בעונש כלבה. אמרת ונשארת בפנים.
מתנשף ומלטף את הגב הדואב.
עוצמת עיניים. הן דומעות. כמה אני אוהבת את הליטופים האלה.
מרגישה מוגנת. תודה דום.
מאחר ולא אמרת תודה בכל הצלפה כמו שנתבקשת, נתחיל מההתחלה
נדרכתי, משתדלת שהמבט שלי לא יתפרש כחוצפה.
צחקתי, קומי כלבה שלי. אני גאה בך.