לפני 8 שנים. 25 בפברואר 2016 בשעה 20:02
אוהבת את הסבלנות שלך
אוהבת שאתה לא ממהר לזיין
לא ממהר להשכיב
לא ממהר לפתוח
לא ממהר לדפוק את הצורה
אוהבת את העדינות שלך
אוהבת את ההתמדה
את הראיה המרחבית
נהנת מהסבלנות שמשיגה כל כך הרבה לעומת החיפזון.
אז תקרע לי את הצורה, תחדור עמוק במהירות ואל תצא אדון, אני מתחננת.
תכנס פנימה עמוק ותקרע לגזרים כל פיסה שלא נראית לך במרחב הציבורי שלי ששייך לך.
במבט אתה מרטיב אותי.
ב"הלו" אני מתרגשת.
כשאני מסתכלת עלייך מרחוק ומשפילה מבט. הלב מחסיר פעימה.
אתה תצבוט אותי חזק שאדע שאתה קיים מולי ותירק עלי שאחוש אותך ואדע שאני לא הוזה.
מושפלת איתך ועבורך.
רוצה שתזיין אותי כבר.
עכשיו.
אתמול.
מחר.
כמו שזיינת אותה.