לפני 3 שנים. 20 בינואר 2021 בשעה 19:37
מביטה בעינייך, כמה שאפשר
העיניים דומעות, הריפלקס בא והולך.
רואה בעינייך שאתה נהנה ואיני רוצה לעצור או לאכזב אותך.
"את רוצה אותו, כלבה?" אתה שואל.
מהנהנת בפה מלא ועיניים דומעות.
מקבלת אותו, את כולו. גדול, רחב ועוצמתי. מדהים.
נחנקת, משתנקת והרוק ניגר מפי בכמויות. אתה אוהב את זה ומורח אותו על פני.
מסתגלת, יונקת, מקבלת ומכילה את זכרותך בפי, בצורה מלאה. בצורה מושלמת. זה נעים וטוב.
אפי בתוך בטנך, משתנקת, מקבלת את כולך בפי.
אתה ממשיך בשלך, חודר בחוזקה ואני משתהקת, מקיאה מעט ואתה ממשיך.
ממשיך בשלך, בוכה בשקט, לתוך העיניים, לתוך הדמעות.
ידיי קשורות מאחורי הגב, אתה ממשיך וממשיך.
משכיב אותי על הגב בספה, הראש בולט החוצה אלייך.
תנוחה שתמיד אהבת ותמיד אהבתי להיות שם עבורך.
נכנס אל פי בחוזקה ונשאר שם.
אשכייך נעצרים על פני, מריחת אותך מלמטה, נושמת אותך בכל רגע.
לו רק היה רגע שאפשר לעצור בטח הייתי בוחרת בו.
משתעלת, משתנקת ואתה ממשיך, פני מלאות ברוק ואתה מחייך.
ידיי קשורות עיניי לא זזות, רטובות ומלאות בדמעות שהשארת בי.
הזרע שלך נוטף מהפה, אל הפנים ועל השיער.
נושמת, מסדרת את הנשימה ומחייכת אלייך.
תודה, מאסטר.
שלך, מ'