נוטפת

עצוב. מרגיש עצוב. בעיקר כי אכזבתי, אכזבתי אותה.

היה עלי לדעת שעומס עבודה אינו קביל בבית ספרינו - בית ספרה.

עכשיו גרמתי למנהלת כעס מיותר ואני מרגיש רע עם זה.

בודק את המייל ונאנח כשאין הודעה ממנה, יודע שבגללי.

וכך מעביר כבר כמעט יומיים בשקט, עם עצמי, אין עם מי לחלוק את התסכול, את החסך, את הריקנות.

הגרון מלא, אבל לא במובן הנכון של המילה.