בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

כשזה עמוק

כל מה שמפורסם כאן
יש לו משמעות
לפני 8 שנים. 27 באוגוסט 2016 בשעה 13:00

דרושה מחליפה!

בשבוע הבא עקב טיסה לחו"ל במסגרת עבודה, לא אהיה זמינה לשבוע לערך למאסטר האחד היחיד והאלוף שלי.

לכן אני מחפשת לו מחליפה מדהימה, על מנת שימעט לחוש בחסרוני....

 

 

 

 

 

 

סולידריותשלכלבות

לפני 8 שנים. 22 באוגוסט 2016 בשעה 19:15

"זונה פומבית" ככה הוא קורא לי. וכבר הסברתי לו וחזרתי ואמרתי שזה גבול. אין פומביות אין אנשים נוספים, אין לשתף, לא רוצה חברות נשלטות ולא מעניין אותי לספר כלום לאף אחד
"הצחקת אותי, את האמא של הפומביות"
עכשיו תעצרי בצד תורידי חולצה, תורידי חזיה ותלבשי את החולצה ללא חזיה.
אני הופכת לעגבניה, עצבים בגוף
"אני לא מסוגלת מאסטר"
תתקשרי אחרי שביצעת, ברור כלבה??
WTF????

לפני 8 שנים. 16 באוגוסט 2016 בשעה 18:00

באחד הבקרים תקומי בשירה,

תפרשי את כנפיך הקטנות שיקחו אותך לשמים

אבל עד לאותו בוקר דבר לא יורע לך

שששש

אל תבכי......

ג'ניס גופלין אין יותר כיף מלשבת במרפסת בליל קיץ ולשמוע אותך.....

 

One of these mornin's..you gonna rise up singin'
You gonna spread your little wings...and you'll take to the sky
But 'till that mornin'...there ain't nothin' gonna harm you
With yo mama and daddy...standin' bye

 

לפני 8 שנים. 13 באוגוסט 2016 בשעה 7:02

אנחנו שלוש חברות, נפגשנו אי שם בצבא, וכן זה היה ממש מזמן....

שמרנו על קשר לאורך כל השנים. אמנם כל אחת פנתה לכיוון אחר והיו תקופות שפחות נפגשנו, אבל חברות טובה נשארת גם אם הקשר מתרופפף....

לפני כמה שנים מצאנו עצמנו גרות באותו איזור והקשר שוב התהדק.

השלישיה הזו היא שלישיה נהדרת. 

יש שם קבלה 

סיפורי זימה

תיאורי סקס מחרמנים

גילויים

והכי חשוב פתיחות וחוסר שיפוטיות.

ואתמול גם העזתי לספר....

איך זה התחיל, מה אני מרגישה, מה זה אומר....

ואת.... ישר התחברת, ישר התחרמנת, התחלת להיכנס, לבדוק, לגשש....

אני הייתי בטוחה שאת נשלטת.

כן כן את תמיד בשליטה, תמיד קובעת, תמיד מובילה....

אני מכירה את המקום הזה... 

התמזל ומזלי והכרתי מקום אחר, הפוך....

מקווה שגם את תגלי.

 

שיהיה בהצלחה

לפני 8 שנים. 9 באוגוסט 2016 בשעה 15:22

נשארתי אצל חברה מעיר אחרת

הלכנו לגן משחקים עם הילדים שלה

פגישה עם אימהות נוספות

שיחות מרתקות:

הבעל

הקייטנה

הפופאייס

הגננת

רישום לשנה הבאה

מזל שיש כאן איזה חתיך שעושה שכיבות שמיכה....

אם לי עברו מחשבות כפירה.... מה היה קורה אם הייתי שולטת....

 

לפני 8 שנים. 6 באוגוסט 2016 בשעה 19:18
אם תאלף אותי, זה יהיה כאילו שמש נכנסה והאירה את חיי. אני אכיר את צליל צעדיך והוא יהיה שונה מכל האחרים. למשמע צעדים אחרים אני זוחל אל מתחת לאדמה, אבל קול צעדיך יקרא לי כמו מוסיקה לצאת ממחילתי.

"מה עלי לעשות?", שאל הנסיך הקטן.
"צריך סבלנות", ענה השועל. "קודם תשב במרחק מה ממני, ככה, בדשא. אני אביט בך מזווית העין ואתה לא תאמר כלום. מלים הן מקור לאי הבנות. אחר כך בכל יום תשב קצת יותר קרוב אלי..."
 
 
למחרת הנסיך הקטן שב.
"עדיף לבוא בכל פעם באותה שעה", אמר לו השועל. "אם, למשל, תבוא תמיד בארבע אחר הצהרים, אז בשעה שלוש כבר אתחיל להרגיש מאושר. ארגיש מאושר יותר ויותר ככל שהשעה ארבע תקרב, ובשעה ארבע אכסוס ציפורניים מרוב ציפיה ודאגה. אני אגלה את מחיר האושר! אבל אם תבוא בכל פעם בשעה אחרת, לבי לא ידע מתי להתכונן לקראתך... חייבים לנהוג לפי הרגלים קבועים..."
 
אבל היא חשובה יותר מכולכן כי אותה השקיתי, כי אותה כיסיתי בפעמון זכוכית, כי בשבילה הצבתי פרגוד שיגן עליה מפני הרוח, כי למענה הרגתי את הזחלים (פרט לשניים או שלושה שניצלו בזכות ליופיים). כי היא זו שהאזנתי לה כשהתרברבה והתאוננה ולפעמים גם לא אמרה כלום, כי היא השושנה שלי".


"להתראות", אמר השועל, "הנה הסוד שלי. הוא סוד מאד פשוט:
רק הלב רואה נכונה. הדברים החשובים סמויים מן העין".


"בני האדם שכחו אמת זו", אמר השועל. "אבל אתה אל תשכח:
כשאתה מאלף מישהו אתה אחראי לו לעולמי עד. אתה אחראי לשושנה..."

לפני 8 שנים. 5 באוגוסט 2016 בשעה 10:57

לפני כמה ימים סיפרתי לך שאני כזו....

לא סיפרתי בדיוק הכל אבל סיפרתי שיש לי כאן בלוג ואני כותבת, סיפרתי איפה הייתי ביום שישי וכמה היה נחמד, והצעתי לך להיכנס לכאן.

חשבתי שתיפתחי את הנושא, שתישאלי, שתהיי סקרנית....

רציתי שתיחשפי לזה כי לדעתי זה מקום שיכול רק להעצים אותך, לגרום לך לפרוח, לפרוש כנפיים להיות כל יכולה!!

לצערי לא שאלת מעבר, לא פתחת את הנושא ולא דיברנו מאז על העניין.

אולי את כאן? הלוואי ..

אולי את כבר מכירה? הלוואי

אולי את מפחדת?

אולי נבהלת?

אולי לא נעים לך?

הפקדתי בידייך סוד, אני בטוחה שתישמרי עליו

מקווה שאת קוראת אותי עכשיו.....

 

לפני 8 שנים. 4 באוגוסט 2016 בשעה 15:42

איך מוותרים עליו???

צריך בכלל.. ??

לפני 8 שנים. 31 ביולי 2016 בשעה 3:16

סוף השבוע האחרון הכיל בתוכו רצף מתקתק של אירועים, מעין עירבוב מלא בניגודים.

היה בו, בסוף השבוע, הכל! משפחה חברים בילויים....

לרגע אחד הייתי עמוק בתוך סצנת "החטאים" זימה, סיגריות, אלכוהול, ועוד תוספות....

במוצ"ש ישבתי להבדלה עם המשפחה.

בראשון בבוקר, עכשיו,  שוקע האבק והחול עקב הסערה בראש ואפשר לחשוב, להבין.....

זה קשור לעולם הבדסמ?? אולי זה פשוט תהליך שקרה לי באמצעות העולם הזה??

אולי זה היה קורה גם אם הייתי מגיעה להישגים טובים, עם מאמן ראוי, בברידג' או שש-בש ולא רק ממציצות, קשירות וזחילות?? 

דבר אחד בטוח. מאמן טוב זו חובה. שולט טוב זו אומנות!

בעיני, ורק בעיני, זה לא המכות ההצלפות והכמות שלהן, זה לא פעולת הזחילה או המציצה או כל דבר אחר. זה לא טכני.

שליטה זה להכיר את הנפש, להכיל, לשמוע לחזק "לערסל" את הנשלטת.

כשואלים אותי מה זו שליטה עבורי אני ישר עונה : האמון המוחלט. הקבלה. לראות את היופי שיוצא ממני כשאני הכי למטה, בתחתית, הכי נזקקת, הכי פגיעה ולהיות שם. לכבד את זה, אפילו לאהוב את זה.

כי זה קורה רק שם. אין מקום אחר בו אני חלשה, נזקקת כואבת.....

הקשר העמוק שחייב, מבחינתי, להיווצר בין שולט ונשלטת, הסימביוזה הזו היא הקסם, היא ה"הי" היא שמביאה ליכולת להזיז הרים....

קרה לי דבר הסופש שטרם עשיתי... הוא קטן ומינורי, מבחינת המעשה, אבל מבחינתי הזזתי עוד הר, עוד מכשול, חיזקתי את עצמי עוד.

אני עדיין בקומות הנמוכות של הבניין, ואולי זה לוקח הרבה זמן אבל אני יודעת שהיסודות טובים. עמוקים, הבניה איכותית ומדוייקת 

אין פשרות

עכשיו נותר לי לעלות עוד קומה.... ולקפוץ למים עמוקים

אני יודעת לשחות

נותר לי רק להאמין בזה.... .

 

לפני 8 שנים. 28 ביולי 2016 בשעה 20:20

 עֵת לָלֶדֶת וְעֵת לָמוּת
 עֵת לָטַעַת וְעֵת לַעֲקוֹר נָטוּעַ.
 עֵת לַהֲרוֹג וְעֵת לִרְפּוֹא
 עֵת לִפְרוֹץ וְעֵת לִבְנוֹת.
 עֵת לִבְכּוֹת וְעֵת לִשְׂחוֹק
 עֵת סְפוֹד וְעֵת רְקוֹד.           עֵת לְהַשְׁלִיךְ אֲבָנִים וְעֵת כְּנוֹס אֲבָנִים
 עֵת לַחֲבוֹק וְעֵת לִרְחֹק מֵחַבֵּק.
 עֵת לְבַקֵּשׁ וְעֵת לְאַבֵּד
 עֵת לִשְׁמוֹר וְעֵת לְהַשְׁלִיךְ.
 עֵת לִקְרוֹעַ וְעֵת לִתְפּוֹר
עֵת לַחֲשׁוֹת וְעֵת לְדַבֵּר.
 עֵת לֶאֱהֹב וְעֵת לִשְׂנֹא
עֵת מִלְחָמָה וְעֵת שָׁלוֹם

(קהלת)

 

***הרהורים של ליל קיץ במרפסת