כשזה עמוק

זה התחיל עוד אתמול ידעתי שזה יבוא כי כמו כל סשן נזרקים רמזים.....
אז נכנסנו לחדר ישיבות ואז זה התחיל.....
בהתחלה במינונים נמוכים
לא עשיתם, לא ביקרתם, לא ביצעתם הנחיות, לא פעלתם על פי מה שהנחתי אתכם....
ואז זה התגבר....
לאור זאת מהיום ישנם כללים חדשים.... אתם מעבירים לי לו"ז, כותבים כל ביקורת, כל הנחיה ופועלים על פי מה שאני אומר לכם...
זה השלב להיכנס לסאב ספייס... לעוף, לחלום לא לתת לדברים לחלחל פנימה....

מסקנה.....
כשהבוס גומר (את דבריו) לא חייבים לבלוע (את כל מה שאמר)....

אם שלושה אנשים אומרים לך

שאתה שיכור,

אתה שיכור!!!!

הוא: ראיתי שאת קרובה לדת, את מצטטת יפה

אני: רוחניקית במסתור, אבל  לא בקטע של כיסוי ראש וכאלה

הוא: אני מבין אותך גם אני כזה

אני: אני יותר בקטע של דרך ארץ קדמה לתורה, את השנוא עליך, מצוות שבין אדם לחברו והכי חשוב, והצנע לכת.

הוא: טוב חלאס הבנתי....

אני : אהההה כי רציתי להגיד שזה לא מונע ממני ללכת למסיבות סקס, לזחול על ארבע, למצוץ, להיקשר, לאהוב הצלפות, לשים מצבטי פיטמות, להזדיין, לבקש סטירות.... (לוקחת נשימה)

הוא: ישתבח שמו לעד!!!!!

עייפה

ממחשבות

מהתלבטויות

מחוסר שקט

מחוסר שינה

מבילבול.

לא מצליחה לעשות סדר במחשבות

לא מצליחה להוציא החלטות לפועל

עובר עוד יום ועוד לילה ועוד יום יום ועוד לילה

בלי שינה

(עצת השם, קומי כבר!!!)

שָׁמְרָה נַפְשִׁי כִּי חָסִיד אָנִי הוֹשַׁע עַבְדְּךָ אַתָּה אֱלֹהַי הַבּוֹטֵחַ אֵלֶיךָ: ג חָנֵּנִי אֲדֹנָי כִּי אֵלֶיךָ אֶקְרָא כָּל הַיּוֹם:

ד שַׂמֵּחַ נֶפֶשׁ עַבְדֶּךָ כִּי אֵלֶיךָ אֲדֹנָי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:

תהילים פרק פו

חלק ממזמור יום רביעי

סע רחוק, בלי דאגות,
תן לרגע להוביל אותך.
עזוב שטויות, תתחיל להיות,
תהנה מהחיים שלך.

סע רחוק, בלי דאגות,
תן לחופש לעטוף אותך
עזוב שטויות, תתחיל להיות,
תהנה מהחיים...

הלוואי והייתי מצליחה.....

ובמציאות:

"נוסע במונית לא זוכר את הדרך

כל כך הרבה זמן בחושך
הייאוש, הבשר, הגאווה
אויבים גדולים שאני טיפחתי"

לכל המודאגים, קחו נשימה עמוקה, איני מכירה את שולט בעמקים ואין לי מושג מי האיש מאחורי הבלוג. 

הבוקר קראתי עוד פוסט יפה ששורותיו ליוו אותי במשך כל היום.

תודה לך על האישור להשתמש  במילים שלך ובעצם במחשבות שלך.

"המחשבות.... כן כן המחשבות, על גבולות, על שליטה, על מה נכון ומה אירע, מה להלחם ומה להרפות."

השורות האלה ניקרו בנשמתי, על מה להילחם ומתי להרפות, מתי להבין שנוצחתי (ואפילו לפרגן). מה קורה כשמרגישים שטועים?

חוזרים אחורה?

ממשיכים הלאה?

לוותר? להילחם?

 אני לא יודעת להילחם כשאני מרגישה שלא רוצים אותי....

ועל מי אני מוותרת? עליו? על עצמי?

ואולי זה על החלום, הרצון, הפנטזיה, ההגשמה, הכמיהה....

השאלות רבות, התשובות פחות

ואז כמובן הגיעה ההלקאה העצמית, יסורי המצפון, למה ככה ולמה לא ככה ואם רק הייתי ככה ולא אחרת....

ואז יש רגע כזה, שניות ספורות, ואני מחליטה לותר.

קצב פעימות הלב עולה, נהיה לי חם, אני לא מצליחה להתרכז בעבודה. הבעיה היא שכשזה קורה קשה לי לחזור אחורה.

אבל רגע..... שניה.....

בעצם.....

אני הייתי לביאה

בשיניים נלחמתי

אם הלכת זה כי אתה ויתרת עלי....

מנסה להתמקד ב"היי" שהיה ולא בריקנות שנמצאת.

מקווה להצליח.

למדתי מאדם חכם שהכל זה זמני.

רק בחושך הסודות שלה הפכו להיות שקופים
והוא ראה אותה עמוק גם בלי לדבר
מדהים כמה שתיקה יכולה לספר......

(מירי מסיקה)

אבל הם היו!!

תודה ענקית

לכולם!