נפגשנו בפעם הראשונה אי שם בשנת 2008. סיור מהעבודה לירושלים. נפל בחלקי להיות בקבוצה שלו.
גבר חלומות. בחיי. רווק, גבוה, חסון, שנון, מצחיק, חכם.... וואו. אבל הסיור הסתיים וזהו.
שנה אחכ סיור שוב בירושלים ואני משובצת לקבוצה שלו.
זה אתה?? איזה קטע
זו את?? וואו...
אז כבר שמרנו על קשר.... מישהי דיברה איתו ואני קיבלתי כרטיס ביקור.... נו פעם... בלי הטכנולוגיה... קצת התכתבנו במיילים... לא מעבר.
בשנה השלישית כבר הצטרפתי לקבוצה שלו בלי להמתין לגורל.
מידי פעם שוחחנו בטלפון, נפגשנו בירושלים בחאן לסושי טעים, מסעדה על החומות, סקס רגיל...
כמה פעמים ביקרתי אצלו בבית עם מרפסת מהממת, התגנבות לחדר שלו שהדריך קבוצות בצפון, חדרים מעופשים פיקניקים על הרצפה הופעת סליחות של אתי אנקרי לפני כמה שנים ופסטיבל מקודשת אי שם בשנת 2013.... (למי שמכיר)
אני הייתי בקראש על הבחור.... נורא רציתי לרצות אותו, לתפוס אותו אבל זה לא קרה.
לפני שבועיים הוא חגג 43. ואחרי כמה שנים שלא היינו בקשר סימסתי לו מזל טוב, וכרגיל.... זה זרם כאילו רק אתמול שוחחנו.
אבל הזמן כן עבר, אני כבר אמא, פתוחה יותר, נחשפתי למיניות אחרת, כבר לא שופטת כבר לא מנסה ללכוד אותו.
הוא בא אלי. מהמם כהרגלו גבר צ'רמר חלומה של כל אמא יהודיה.
בישלתי
אפיתי
משוחררת מכל רצון "לתפוס"
שוחחנו המון
צחקנו. בעיקר על פסטיבל מקודשת, אליו הגעתי עם ג'קט אדידס מפונפן קפאתי מקור בירושלים וחיכינו להופעה של אה וה. אוי כמה סבלתי שם בשאנטי....
ב24 שעות למדתי עליו יותר ממה שכל הזמן הזה ידעתי.
שוחחנו על מיניות
על הורות
על יחסים
אפילו קבענו לפסטיבל שאנטי (כשתיגמר התקופה הזו) והבטחתי לבוא בשמלה מגרדת כביש וקפוצון דהוי כיאה למעמד...
כשהוא יצא היתה לי תחושת החמצה כזו...
יש אישה שלא מכירה??
את התחושה הזו של אוף... למה הוא לא קבוע בחיי. נוכח. נמצא.
נשמתי. הבנתי שאני צריכה להיות מאושרת. הוא נותן לי את מה שהוא יכול.
וגם זו אהבה
❤️
