גייסתי את הכוחות, היכולת אולי אפילו האומץ, לשבת מולו, ובשקט בבהירות ואסרטיביות נעימה מניתי את הנקודות שחשובות לי.
את הדברים שמפריעים
את מה שפוגע
את הדברים שהחליט ולטעמי אפשר היה אחרת.
הצלחתי לעשות הקבלה בין סיפור תמים לכאורה שסיפר לי לפני זמן רב לבין פעולותיו היום.
ראיתי את ההערכה על הפנים שלו, את ההקשבה, אגזים ואומר שאפילו היו שם חלקיקים קטנים של קסם.
זו פעם ראשונה שאני מציבה גבולות בצורה כל כך ברורה....בשקט.... בלי חשש.
נו.... אז מה הקשר לכלוב ולהיותי נשלטת?
אפילו אין כאן סיטואציה מינית....
ועוד איזה קשר!
שליטה עבורי , זו ההתמודדות עם סיטואציות, היכולת להרגיש אותן, לחוות אותן, להתעצבן ולכעוס, לבכות מקושי או מאושר, להתרגש, לפחד ועדיין לבטוח, לתת את עצמי ולהתמסר. וזה יכול להיות הדבר הכי פעוט שקיים שיגרום לכזו מערבולת פנימית. ואז מגיעה היכולת לנשום.... להירגע... ולהגיד את הדברים, לשתף.
ואת זה למדתי, ועדיין לומדת וזה לא היה לי פשוט.
את ההקבלה הזו אני לוקחת איתי למקומות נוספים, לעבודה למשפחה לחברים, וזה מצליח, זה עובד, זה מעצים ומלמד, אני זקופה יותר, עצבנית פחות, שלווה...
החיבור המיוחד הזה שבין שפחה ואדון הוא חיבור עוצמתי, ריקוד משותף. שמשפיע על כל החיים
הוא תמיד מסע (מרתק ומפותל)
ולעיתים משא (קשה מנשוא)
פעמים רבות גם מסה (של רגשות)
מנעד מיוחד
שמצריך חוסר שיפוטיות, קבלת האחר, סבלנות
והרבה!
עכשיו את יודעת.
היו סימנים אצלו תמיד - את לא מופתעת.
התאווה הזו אל קו האופק אל כביש מהיר
תמיד היה לו משהו להסתיר.
את יודעת.
מכונית נעצרת. הוא לא ישאל לאן.
הוא חוזר אל הדרך. ואת תחנה בזמן.
עכשיו את יודעת.
שאין זו אחרת מלבדך את עוד שומעת.
את הלילות שלא מצא מקום וידו קפוצה.
שוב אותו חלום - איש ללא מוצא.
את יודעת.
מכונית נעצרת...
עכשיו את נזכרת.
סיפר סיפורים על מסעות - את מקשרת.
איך בערה בו אש - הדלת אז כבר הייתה פתוחה.
ולבו יוצא וידו שלוחה -
את נזכרת.
מכונית נעצרת...
