כשזה עמוק

קניתי אותו יחד איתך, נכנסתי לחנות וכמו סשן פומבי, לא ראיתי כלום חוץ מהקולרים ואותך.

לא שמתי לב למוכר, לאנשים שנכנסו, לזמן שעבר.
הרגשתי שאם קניתי אותו איתך, הוא שייך לך...
הקשר לא צלח מכל מיני סיבות (לא, לא יהיה כאן רפש, הוא אדם ומאסטר מדהים)
וכמובן שגם הקולר נכנס עמוק לארון.
אחרי תקופה הוצאתי אותו,

ענדתי אותו על הצוואר,

רציתי לבדוק עם עצמי איך תהיה ההרגשה, אם עדיין תהיה תחושת שייכות.
הגוף הפך רפוי מיד
השמיעה מטשטשת
מעין עירפול קל
אבל תחושת השייכות היתה לעצמי, למקום הזה שנקרא נשלטת/סאבית/שפחה/כלבה
למה אני זקוקה בקשר כזה
מה הבדסמ שלי.
מצליחה לזקק מה אני צריכה.
אין שום סיבה שהוא יוחבא עמוק בארון, אין שום סיבה לזרוק אותו.
 החלטתי שהוא יסמל עבורי את מי שאני.
הקולר נבחר על ידך אבל אני זו שיצקתי את המשמעות
ולכן הזמן שחלף עזר לי להבין
שהקולר שייך לי