סיימת את הקורס והועברת ליחידה שלי, לבונקר שלי, לבית שלי. אמרתי לך בדיוק כמו לכולן שבבית שלי אין מנוחה, יש עבודה 24/7, ואף אחד לא עושה לי בטן גב עם המדים.
כזו אני,פרפקציוניסטית ושונאת בטלה. לא סתם נתנו לרב"טית קטנה להחליף קצינה דגולה. אני רוצה מאה ולא אחד פחות.
אני רוצה תה עם שתיי כפיות סוכר. את מביאה לי. לא מספיק מתוק בשבילי, שופכת ואת מכינה מחדש. עדיין לא מספיק טוב, ואת מכינה מחדש. אני רואה את העיניים השורפות שלך מנסות לחורר אותי כשאת חוזרת, אבל את מי זה מעניין? את שלי לשנה וכמעט שבע החודשים הבאים.
אני מלמדת אותך בקצרה וביעילות איך לכתוב דו"ח ומסמכים אחרים ואת כותבת במהירות הכל ומנסה ללמוד כמה שיותר מהמילים שרצות לי מהפה. את כותבת מסמך ואני מתקנת אותך שוב ושוב ושוב ושוב. לא, זה לא נכון. לא , זה לא טוב. את יכולה להתנסח טוב יותר קטנטונת. אם תפרסמי את זה ליחידות הקטנות את תרדי לכפיפות בטן עד שתקיאי.
אבל הכי אני אוהבת כשאת עושה טעויות. לפעמים את כל כך עסוקה שאת אפילו לא שמה לב. את נכנסת למשרד שלי, אני רואה את בית החזה שלך רוטט מפחד, העיניים שמסתכלות על כל כיוון חוץ ממני.. ואני סופרת בלב 3..2.. 1.. והינה נשימה עמוקה ואת מיישירה מבט ואומרת לי מה לא בסדר. אני לא מעליבה , אני ממש מקטינה מלקלל, אבל כשאני כועסת כל מילה שלי מראה בדיוק מה אני חושבת. והינה האודם משתלט לך על הפנים, הידיים שלך רועדות ואת ממצמצת מהר, כאילו שלא אקלוט שאת רק רוצה לרוץ לשירותים ולבכות. לא כל כך מהר, אני מחנכת ומעצבת אותך מאפס ואת תלמדי שאסור להיות כלכך גרועה וחסרת קליטה כמו שאת.
השיער שלך מתנדנד מצד לצד כשאני מריצה אותך מסביב לבסיס לקראת הערב. אין לך שיעורי ספורט כמו לשאר היחידות בצבא, כך שיש לי אישור לתת לך כמה דקות ביום של ריצה. ואת מתנשפת וממשיכה לסיבוב הבא.
עברו כבר כמה חודשים ואת כמה יודעת את הלו"ז שלך כמו שצריך. קפה לבוקר, סיכום של העידכונים בלילה, אנחנו עובדות ביחד, בהפסקה את יוצאת לקנות לי סלט עם שניצל ומכינה לי גם תה. את עוקבת אחריי ההוראות שלי , מקפידה על כל החוקים שלי. את שואפת גבוה, את מגדילה כבר את הראש. את נואמת מול הקצינים הגבוהים ואני יושבת מאחורה עם אדון-פלאפל. את מדברת מדברת ואני רואה את העיניים שלך מחפשות אותי, מחפשות את האישור שלי. כן. בדיוק ככה.
צוק איתן. זמנים קשים. עובדות 24/7, השעה כבר 10 ועדיין לא יצאתי מהבסיס. את דואגת ומבקשת שאשאר לישון בבסיס ולא אנהג לבית מאוחר.
את מביאה לי פיג'מה נקייה ומורידה את המצעים שלך מהמיטה ושמה אותן על מזרון ברצפה.
מחונכת.
אנחנו הולכות לשבת בקפה שמול היחידה, ממש כמו שתי חברות . את מספרת לי שהגשת טפסים לאוניברסיטה ולמכללה ועוד כל מיני הא ודה. את כל כך יפה כשאת מדברת על דברים שאת אוהבת. את בובה נוצצת. אני נזכרת שממש לפניי כמה חודשים ישבת ועישנת. ממש לא בבית ספרי. ואני צוחקת בלב, כמה שאנחנו דומות.
מחר את משתחררת. כבר לא תיהי שלי. אני מוציאה מהתיק את תעודת ההצטיינות שלך. את דומעת ואומרת ששיניתי לך את החיים. אני יודעת קטנטונת.
את משתחררת והבאה אחרייך היא כבר לא את. אני משתחררת אחריי כמה חודשים.
את ממשיכה לכתוב. ממשיכה לעדכן. את מספרת לי כמה אני חסרה. כמה היא צריכה.
אני יודעת קטנטונת.
